4. בענייננו, נראה כי בוקינג, בהנגישה את האתר באופן כל כך מובהק לקהל הישראלי, צריכה לצפות כי תתבע גם בישראל. (ראו החלטתי בת"צ 23241-09-16 הוטלס נ' סיליס מיום 11.6.17 והחלטה הדוחה ערעור על החלטה זו בע"ר 188663-07-17 הוטלס נ' סיליס מפי כב' השופטת דותן מיום 7.11.17).
5. שיקול נוסף שעל ביהמ"ש לשקול בבואו להכריע האם הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות, הוא "שיקול ציבורי". כב' השופטת רונן התייחסה לשיקול זה בת"צ (כלכלית) 56722-05-16 דיגיטק אס אם טי אסמבליזם בע"מ נ' Jean Domut (15.5.17) סע' 63-64:
"שיקולים של מדיניות ציבורית הם שיקולים מגוונים שאינם מכוונים תמיד לאותה תוצאה. בין השיקולים הללו ניתן להתייחס לשיקולים של "נימוס בינלאומי", שיקולים ערכיים, שיקולים של תחרות בין בתי משפט במדינות שונות, שיקולים של forum shopping, שיקולים של עומס על מערכת המשפט ועוד. וסרשטיין-פסברג בספרה הנ"ל מציינת שיקול נוסף לפיו "ככל שמעורבות החברה בחיים בישראל רבה יותר, כך תגדל הנכונות להתערב בנעשה בחברה"...בעידן של גלובליזציה, עולה משקלה של שאלת אופן יישומם של השיקולים הציבוריים. ישנה עמדה לפיה בעידן כזה, בו ישנם יותר ויותר סכסוכים רב-לאומיים, יש להעמיד לרשות המתדיינים בתי-משפט שיעניקו גישה אליהם גם למי שמבקש סעד בין-לאומי".
6. נראה כי שיקול ציבורי בדמות הגנה על הצרכנים הישראלים, תומך בעמדה שיש לקבוע נורמה לפיה חברה זרה המשווקת את מרכולתה באינטרנט בעברית, במיוחד "סחורה" הנמצאת בישראל כגון המלון, תהיה כפופה לסמכות בתי המשפט בישראל, ככל שהיא ביצעה עוולה או הפרה את הדין בישראל.
7. יש לציין כי בוקינג בבקשתה טענה כי החברה מנוהלת מהולנד ואולם היא ציינה כי: "שרתי האתר וכן מחלקת שירות הלקוחות המספקת שירות לגולשי האתר, ממוקמים מחוץ לישראל" (סעיף 34.2). במקומות אחרים בבקשה (כגון סעיף 36.1 וסעיף 36.4) היא מציינת שהשרתים נמצאים "מחוץ לשטח המדינה". ודוק: בוקינג נזהרת בלשונה ולא טוענת כי השרתים ומחלקת שירות הלקוחות נמצאים אף הם בהולנד. היא רק טוענת שהם ממוקמים "מחוץ לישראל" ולא אומרת באיזו מדינה או מדינות. דהיינו, ייתכן בהחלט כי עיקר פעילות בוקינג נעשית בכלל מחוץ להולנד במדינות אחרות ולכן, הזיקה להולנד אף היא איננה חזקה ומלבד מניהול החברה, עיקר הפעולות כלל לא מבוצעות בהולנד.
8. בנוסף, יש לדחות את טענת בוקינג כי הפרסום נעשה מחוץ לישראל ולכן העוולה בוצעה מחוץ לישראל. שהרי, בפרסומם של דברים באינטרנט, בהיותם חשופים לעיני כל, יש לראות כמעשה שהתבצע "בכל מקום". כפי שקבעה כב' הנשיאה נאור ברע"א 530/12 שמחה יעקובוביץ נ' יוסף (ג'ו) אדוארד זיאס (28.3.12):