החלטה
האם יש לבטל את היתר ההמצאה מחוץ לתחום למבקשת שמקום מושבה בהולנד?
א. רקע עובדתי
1. המשיבה 1 (להלן: "התובעת") הגישה בקשה להכיר בתובענה כייצוגית כנגד המשיב 2 (להלן: "המלון"), כנגד המבקשת (להלן: "בוקינג") וכנגד המשיבה 3 (להלן יחדיו: "הנתבעים").
2. התובעת טוענת כי הנתבעים פרסמו את המלון כמלון בעל דירוג של חמישה כוכבים ובכך הטעו אותה ואת ציבור הצרכנים ופעלו בניגוד לדין.
3. לטענתה, היא רצתה לנפוש עם משפחתה במלון יוקרתי בעל חמישה כוכבים באילת ולשם כך היא צפתה באתרים של הנתבעים. לדבריה, באתרים פורסם המלון ברמת חמישה כוכבים ולכן היא החליטה להזמין חופשה במלון.
4. ברם, משהיא הגיעה למלון, היא גילתה שמדובר במלון ברמה ירודה ביותר, רחוק מאוד מהמצופה ממלון בעל חמישה כוכבים.
5. התובעת טוענת כי הנתבעים הטעו אותה ופעלו בניגוד לתקנה 18(ד) לתקנות שירותי תיירות (בתי מלון) תשע"ג – 2012 (להלן: "תקנות בתי המלון") שקובעת כי:
"אדם לא יכלול בפרסומת מסחרית לבית מלון בישראל דרגה בדירוג כוכבים שאינה הדרגה שנקבעה לו לפי תקנות אלו".
6. התובעת טוענת כי הנתבעים גם הפרו חובה חקוקה וגרמו לה נזק ממוני ובלתי ממוני והיא עומדת בדרישות חוק תביעות ייצוגיות תשס"ו – 2006.
7. בד בבד עם הגשת הבקשה והתביעה, הגישה התובעת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לבוקינג, במעמד צד אחד.
8. ביום 1.1.17 נעתרתי לבקשה ובהחלטתי קבעתי בין היתר, כי התביעה היא תביעה הראויה לטיעון ומעוררת שאלה שיש מקום לדון בה, כי קיימת עילה להמצאה לפי תקנה 500 (10) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 וכי ישראל היא לכאורה הפורום הנאות לדון בתובענה לאור מבחן מירב הזיקות, מאחר והאתר הוא בשפה העברית ומכוון לקהל הצרכנים בישראל.
9. בוקינג הגישה בקשה לביטול היתר ההמצאה לחו"ל ובקשה זו היא נשוא החלטתי.
ב. טענות המבקשת
1. בית המשפט צריך לעשות שימוש זהיר בסמכותו להתיר המצאה מחוץ לתחום ולהקפיד כי התמלאו התנאים לכך. התביעה דנן, אינה מעוררת "שאלה רצינית ותביעה הראויה לטיעון". זאת, מאחר ובתנאי האתר שלה קיימת תניית שיפוט זר המחילה את הדין ההולנדי בלבד ואת מקום השיפוט באמסטרדם ולכן הדין הישראלי כלל לא חל.
2. כל גולש באתר, לרבות התובעת, בטרם שמבצע הזמנה באתר, מאשר את הסכמתו לתנאי השימוש שבהם קיים סעיף שיפוט ברירת דין הולנדי.
3. מאחר והתובעת לא טענה דבר וחצי דבר בבקשתה ובתביעה ביחס לסעיף זה, יש לתת תוקף מלא לתניית ברירת הדין ולכן לא קיימת עילת תביעה רצינית. זאת, מאחר ותקנות בתי המלון וחוק הגנת הצרכן לא חלים על ההתקשרות. התובעת לא יכולה לערוך "מקצה שיפורים" במסגרת תגובתה לבקשה דנן, שעה שלא טענה זאת בבקשתה.