143. בהתאם לטיוטות הסכם ההעסקה, היה על הנתבעים להעביר בגין התובעת תשלומים בגובה 8.33% מהשכר לפיצויים החל מיומה הראשון בעבודה, משמע, היה עליהם להעביר לקופת הגמל סך של 13,481 ש"ח משך כל תקופת עבודתה. מאחר ושולם לתובעת סך של 12,356 ש"ח ברכיב זה, זכאית היא להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 1,125 ש"ח.
פדיון חופשה
144. טוענת התובעת כי יש לחשב את דמי החופשה משכר בגובה 70,000 ש"ח טענה שכאמור דחינו. ואולם היה מקום כי פדיון החופשה יחושב משכר בגובה 6,660 ש"ח ועל כן זכאית היתה התובעת לדמי חופשה בשיעור 5.439 x 6,660 ש"ח = 1,647 ש"ח.
22
145. מאחר ולתובעת שולם סך של 1,509 ש"ח נותרה הנתבעת חייבת לה 138 ש"ח.
עגמת נפש והתנהגות שלא כדין
146. טוענת התובעת כי "הנתבעים העליבו אותי, השפילו אותי, צעקו עלי, איימו על חיי ואיימו על מי שביקש לקבל אותי לעבודה. הנתבעים סיכלו את כוונת משרד חג'ג', בוכניק ויינשטיין ושות' להעסיק אותי" והעמידה תביעה בגין עגמת הנפש שנגרמה לה והתנהגות שלא כדין על סך של 250,000 ש"ח.
147. מן התמלילים שצורפו עולה, כי הנתבעים עשו שימוש בשפה בוטה והיו חסרי סבלנות כלפי התובעת. כך, טען אחד מהם כלפיה כי "מטרה רק אחת יש עכשיו בישיבות – ליישר קו כדי שבכלל נוכל למסור את זה למישהו שפוי, שהוא לא יגיד לי בהמלצות, מי הפושע שעבד פה?", כאשר ברור כיצד ההתבטאות משליכה על האופן בו תופסים הנתבעים את התובעת ועבודתה (ר' תמול עמ' 2 שורות 21-19), כי התובעת היא "אלופה במריחת זמן" (ר' תמלול עמ' 3 שורות 16-14) ואף רמזו כי התובעת עשתה עבודה גרועה במיוחד (ר' תמלול עמ' 36 שורות21-19) למרות שהוסיפו הסתייגות כי אינם מתייחסים בדבריהם אליה.
148. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין מדינת ישראל – מירון חומש (ע"ע (ארצי) 25805-12-11 (2016)) נכתב בענין זה:
"באשר לטענה כי פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש ובגין התנהלות בחוסר תום לב, מהוות פיצוי כפול - הצדק עם המערערת. ככלל, פיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב ניתן מקום שבו נפל פגם במעשיו של אדם כאשר הדגש בתביעה שכזו ניתן לבחינת ההתנהגות, בעוד שפיצוי בגין עוגמת נפש ניתן בעבור תחושת הפגיעה של אדם. היינו, הדגש מושם על בחינת עוצמת הפגיעה. אלא שהאבחנה בין השניים אינה חדה ולמעשה מצינו כי במרבית המקרים שלובים הם זה בזה בבחינת "הָא בְּהָא תַּלְיָא" (שבת קלה ב). בבחינת התנהלות הנעשית בחוסר תום לב נבחנת עוצמת הפגיעה כך ששיעור עוגמת הנפש מהווה חלק מהנסיבות לשקילת הפיצוי על התנהלות בחוסר תום לב ומגולמת בה"
149. ובאשר לגובה הפיצוי הנפסק בגין עגמת נפש יפים דבריו של בית הדין הארצי לעבודה בענין מדינת ישראל – משרד המסחר והתעשייה – יעל חן (ע"ע (ארצי) 419/07 (2008)):