בית דין אזורי לעבודה בתל אביב – יפו
סע"ש 46323-09-14
13 ינואר 2018
לפני:
כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין
נציג ציבור (עובדים) מר יעקב גרינברג
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' חגית מנדלביץ
התובעת שירן מלמדובסקי
ע"י ב"כ: עו"ד איתמר נצר
–
הנתבעים 1. קריגר נדל"ן טי.אל.וי.בע"מ
2. גל הרשקוביץ
3. אורן פילטר
ע"י ב"כ: עו"ד אלי נחום
פסק דין חלקי והחלטה
התובעת הגישה תביעה זו שבפנינו כנגד הנתבעים לקבלת זכויות ותשלומים מגיעים לה לטענתה מהם.
טענות התובעת
1. התובעת הועסקה אצל הנתבעים מיום 2.2.2011 ועד ליום 10.2.2013. הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת ביזמות נדל"ן ותמ"א 38 והנתבעים 3-2 הם בעלי השליטה בנתבעת 1 באמצעות חברות בבעלותם (ר' סעיפים 6-5, 7 ו - 9 לכתב התביעה).
2. לטענת התובעת תנאי העבודה שסוכמו עימה היו:
משכורת בסיס בסך 6,000 ש"ח נטו לחודש
עמלה בגובה 0.5% ממחיר העסקה של כל דירה שתמכר על ידי הנתבעים באילו מבין הפרויקטים. במקרה בו יצורף עו"ד נוסף לעסקה, בהסכמת התובעת, תופחת העמלה אך לא תרד מ 0.375% מכל מכירה.
עמלה נוספת בעבור חתימת הסכם תמ"א בגובה 5,000$. את הסכום הזה סוכם שתקבל שני תשלומים שווים: 2,500$ בזמן חתימת בעלי הדירות על ההסכם ו – 2,500$ בזמן קבלת ההיתר מהעיריה. שער הדולר לא יפחת מ 3.7 ש"ח לדולר (ר' סעיף 10 לכתב התביעה).
3. עוד טענה התובעת, כי מאחר ועמלותיה לא שולמו, סוכם, במחצית שנת 2012, כי שכר הבסיס יועלה ל 10,000 ש"ח נטו, "כאשר ההעלאה בגובה 4,000 ש"ח נטו תבוא על חשבון העמלות כאמור ותקוזז בעת תשלומם" (ר' סעיף 10 לכתב התביעה). התובעת ציינה, כי הנתבעים התנו את תשלום חלק מן העמלות בהוצאת חשבונית על ידי התובעת ועל כן "נאלצה התובעת לפנות לחברת קש בשם "עצמאי-שכיר בע"מ", הנתבעים העבירו את תשלום העמלה ל"עצמאי-שכיר בע"מ" וחברה זו הוציאה תלושי שכר לתובעת וזאת למרות שיחסי העבודה האמיתיים התקיימו בין התובעת לבין הנתבעים והתשלום הגיע מהם" (ר' סעיף 14 לכתב התביעה).
4. התובעת טענה שנדרשה לזמינות מוחלטת, כך בלשונה, ועל כן נאלצה לעבוד פעמים רבות "משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות, וגם עד חצות הלילה. בנוסף, התקשרו הנתבעים אל התובעת בכל שעה של היום והלילה, לרבות בסופי שבוע, ולרבות בימי חופשה ומחלה" (ר' סעיף 11 לכתב התביעה).
5. לדידה של התובעת נותרו הנתבעים חייבים לה הפרשי שכר/עמלות, גמול שעות נוספות, הפרשי הפקדות לקופת גמל, פיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובד ותלושי שכר "מלאכותיים" (ר' סעיף 22 לכתב התביעה), הפרשי פדיון חופשה, הפרשי פיצויי פיטורים, פיצוי בגין עגמת נפש, פיצוי על פי חוק איסור לשון הרע.
6. התובעת טענה עוד, כי יש לחייב את הנתבעים 3-2 באופן אישי בחיובי הנתבעת 1 מאחר והם "פועלים במעשה ו/או במחדל ו/או במתכוון ו/או ברשלנות ו/או בפזיזות ו/או בעצימת עיניים...מנצלים את מסך ההתאגדות על מנת להונות את התובעת ולהתחמק מתשלום זכויותיה" (ר' סעיפים 50-49 לכתב התביעה).
7. עוד נטען, כי הנתבעים 3-2 "נוהגים לפתוח חברות שונות ורבות, להעביר נכסים מחברה לחברה ולערב בין נכסיהם הפרטיים לנכסי החברות השונות...מסתתרים תחת המבנה הארגוני-המשפטי הסבוך שיצרו ומשתמשים בו בחוסר תום לב במטרה לקפח את התובעת כנושה" (ר' סעיפים 48-47 לכתב התביעה).
גרסת הנתבעים
8. הנתבעים ציינו בכתב ההגנה, כי התובעת היא שהתפטרה מעבודתה בנתבעת 1 וסיימה עבודתה בנסיבות שאינן מזכות אותה בפיצויי פיטורים (ר' סעיף 19 לכתב ההגנה) ומכל מקום נערך עימה גמר חשבון והנתבעת שילמה לה את מלוא זכויותיה (ר' סעיפים 19-18 לכתב ההגנה).
9. לטענת הנתבעים, בסמוך למועד סיום עבודתה בנתבעת והתפטרותה גילו כי "התובעת פועלת מאחורי גבם ומועלת באופן קיצוני וחמור באמונם ו/או מפרה בעצם כך כללי אתיקה ודין" (ר סעיף 21 לכתב ההגנה) ובכלל זה הנפיקה חשבוניות פיקטיביות. לאור גילויים אלה הודיעה הנתבעת לתובעת כי היא מוותרת על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת (שם).
10. באשר לתנאי העסקתה טענו הנתבעים, כי סוכם שמשכורתה של התובעת תעמוד על 6,000 ש"ח לחודש ובנוסף תהיה זכאית ל"בונוסים שישולמו בהתקיים תנאים מסוימים לגבי פרויקטים שנוהלו ע"י החברה, עפ"י שיקול דעת החברה" (ר' סעיף 34 לכתב ההגנה). בהקשר זה הדגישו הנתבעים, כי הבונוסים לא היוו חלק מהשכר הקובע על פי דין וכל חישוב שנערך על ידי התובעת ומבוסס על בונוס כזה או אחר ששולם לה הינו שגוי.
11. באשר להעדרו של חוזה העסקה טענו הנתבעים, כי התובעת, כמי ששימשה כראש המחלקה המשפטית בנתבעת, נכשלה בהכנת הסכם עבודה עבור עצמה וכעת מנסה להפוך את היוצרות ו"לגלגל את האחריות למחדליה לפיתחם של הנתבעים" (ר' סעיף 36 לכתב ההגנה).
12. הנתבעים טענו עוד, כי מחד עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בגין סיכול אפשרות התעסוקה של התובעת בחברה מולה ניהלה התובעת משאים ומתנים, ומאידך, לא יכול להיות חולק כי בפועלה זה – נסיונה של התובעת לסדר לעצמה תפקיד בקבוצת חג'ג' מולה ניהלה התובעת משאים ומתנים בתפקידה כעיומ"ש בנתבעת – הפרה "באופן חמור ובוטה את כללי האתיקה החלים עליה ואת חובת הנאמנות והסודיות כלפי הנתבעים" (ר' סעיף 38 לכתב ההגנה).
13. הנתבעים אישרו, כי הוסכם בין הצדדים, כי תשלומי הבונוס ישולמו כנגד חשבונית מס לאור רצונה של התובעת שלא לקבל את התשלומים במסגרת השכר, כך לגרסתם (ר' סעיפים 39 ו - 43 לכתב ההגנה).
14. הנתבעים אף ציינו, כי התובעת, בהיותה עורכת דין, אינה ה"עובד הסביר" אלא הרבה מעבר לכך (ר' סעיף 41 לכתב ההגנה) ומשניאותה לקבל על עצמה את תנאי העבודה ומעולם לא העלתה כל טענה בנוגע לתנאי ההעסקה, היא מושתקת מלטעון טענות בענין זה, בדיעבד (שם).
15. לגרסת הנתבעים, "כל דרישות ו/או טענות התובעת בכל הקשור לזכאותה לקבלת תשלומי בונוסים בגין טיפול במכירת הדירות משוללות כל יסוד ותוקף ועומדות בניגוד קיצוני לעובדות לאשורן" (ר' סעיף 45 לכתב ההגנה). עוד ציינו, כי דירות ראשונות בפרויקטים של הנתבעת החלו להמכר רק בשנת 2015 לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים וכי היא אינה זכאית לבונוסים שעה שהיא עצמה לא טיפלה בחוזים ולא הציגה, כך לגרסת הנתבעים, "ולו ראשית ראיה לענין טיפולה במכירה ולו של דירה אחת" (ר' סעיף 46 לכתב ההגנה). עוד צוין על ידם, כי בחלק מן הפרויקטים בגינם תובעת התובעת תשלום, כלל לא הבשילו ו/או לא נמכרו בהם דירות (ר' סעיף 53 לכתב ההגנה).
16. הנתבעים ציינו, כי שיעור השכר הקובע הנטען על ידי התובעת עולה עשרות מונים על השכר אותו יש לבטח בהתאם לצו ההרחבה הרלוונטי ועל כן טענות התובעת בענין זה משוללות כל תוקף (ר' סעיף 60 לכתב ההגנה).
17. הנתבעים טענו, כי במסגרת ויכוח בין הנתבע 2 לתובעת ועקב התלהטות הרוחות הוחלפו דברים בעידנא דריתחא "ולאחר מכן הוסדרו יחסי הצדדים" וכי אף התובעת גידפה את הנתבע 2 ואמרה לו דברים קשים (ר' סעיף 70 לכתב ההגנה).
18. עוד ציינו הנתבעים, כי אף שהתובעת התפטרה והנתבעת החליטה לוותר על עבודתה בתקופת ההודעה המוקדמת לאור קיומם של מגעים, כך לגרסתם, בין התובעת לבין צדדים שלישיים "בניגוד לדרישת החברה תוך שהתובעת מפרה, לכאורה, את חובת הנאמנות ו/או הסודיות שהיא חבה לחברה" (ר' סעיף 74 לכתב ההגנה), הוחלט לשלם לה פיצויי פיטורים עם סיום ההתקשרות (ר' סעיף 80 לכתב ההגנה).
19. באשר לטענת התובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות ולראות בנתבעים 3-2 כחבים במלוא חיובי הנתבעת הבהירו הנתבעים, כי המבנה המשפטי-ארגוני של הנתבעת הוא מבנה לגיטימי וכי לצורך תפעולו התקין והשוטף של כל פרויקט ופרויקט מוקמת חברה אשר כל מהותה לשם ניהולו התקין של הפרויקט" (ר' סעיף 87 לכתב ההגנה).
20. הנתבעים טענו עוד בענין זה, כי אין כל יריבות בין התובעת לנתבעים 3-2 אשר משמשים כבעלי המניות בנתבעת 1 וכי ניסיון צירופם "נועד כל כולו להפעיל לחץ בלתי הוגן על הנתבעים 3-2" (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה). עוד נטען על ידם, כי התובעת לא הביאה ולו ראשית ראיה לכך שקמה לה עילה להרמת מסך ההתאגדות (ר' סעיפים 13-10 לכתב ההגנה).
דיון והכרעה
21. השאלות העומדות לפנינו להכרעה בתיק זה הן כלדהלן:
ראשית – האם יש להורות על הרמת מסך ההתאגדות ועל חיובם של הנתבעים 3-2 בחיובי הנתבעת 1?
שנית – מה היה סיכום הדברים בין הצדדים ביחס לתנאי העסקתה של התובעת ובכלל זה האם סוכם עימה על תשלומי בונוס/עמלות וככל שכן – כיצד יש לסווגם? מן התשובה לשאלה זו יגזר גובה השכר הקובע וזכאות התובעת להפרשי פיצויי פיטורים, הפרשי תשלומים לקופות גמל ועוד.
שלישית – מה היו נסיבות סיום העסקתה והאם זכאית התובעת לתשלומים כלשהם בגין נסיבות סיום העסקתה?
רביעית - האם זכאית התובעת לפיצוי בגין לשון הרע, אי המצאת טופס הודעה לעובד, תלושי שכר "פיקטיביים" ועוד.
22. נקדים ונאמר, כי כתבי הטענות רוצפו בטענות שענינן הפרתם הנטענת של כללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 על ידי התובעת. מאחר וענין זה אינו מצוי בסמכותו של בית הדין, לא התרנו חקירתה של התובעת בענין זה וככל שהצדדים יעמדו על מיצוי הזכויות העומדות להם על פי דין, עליהם לפרוס טענותיהם בפני הגוף המוסמך.
הרמת מסך
23. הוראת החוק הרלבנטית לענייננו מצויה בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 בו נקבע באילו מקרים רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות:
"(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו- 193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1) (א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".
24. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין וגיה – גלידות הבירה (דב"ע (ארצי) נג/3-205 פד"ע כז' 345, 350) נקבע לעניין זה כהאי לישנא:
"הכלל הוא כי חברה הינה תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא יתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו. יחד עם זאת – יצר המשפט מנגנון המונע ממי שמקים חברה ופועל שלא בתום לב, ובכוונה לרמות ולהונות את נושיה, ועובדיה בכלל זה, להתחמק מהתוצאות של מעשיו. אולם בתי המשפט נזהרים מ"הרמת מסך", ונוקטים בדרך זו רק שעה שהוכחה למעלה מכל ספק תרמית – בין בעת הקמת החברה, בין בעת פעילותה, ובין בסיום פעילותה, הן בפירוק והן על ידי הפסקת פעילותה למעשה".
בית הדין הארצי דחה, איפוא, בענין גלידות הבירה את הערעור בנוגע להרמת המסך וציין כי כל פעולות החברה בוצעו על ידי החברה ובשמה (ר' עמ' 351 לפסק הדין).
25. נדמה, כי אין חולק שהרמת מסך ההתאגדות היא חריג לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. בבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE (2016) קבע בית הדין הארצי לעבודה כי לא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות, חרף התמונה המדאיגה שהתגלתה לו בנוגע לאופן שבו העסיקה המערערת/החברה את העובד/המשיב, בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה:
"בדיני תאגידים חל הכלל שלפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו. עם זאת בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב שבו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרד של החברה נעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור...". דעתנו היא כי אין די בעובדות שעולות מפסק דינו של בית הדין האזורי כדי לנקוט בתרופה קיצונית זו."
26. לאחרונה דן בג"ץ בערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, שנכתב על ידי כב' השופט (בדימוס) עמירם רבינוביץ, וסקר מקרים בהם הורה בית הדין הארצי לעבודה על הרמת מסך:
"באחת הפרשות קבע בית הדין הארצי לעבודה כי מעביד אינו רשאי להעביר את עובדיו ממסגרת משפטית אחת לשנייה כאילו היה "אבן על לוח המשחק", כי ניהול עסק באופן שהעובד מועבר שלא מדעת או בניגוד לרצונו בין גופים שונים לפי רצון המעסיק אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב המוטלת עליו, וכי "כאשר נסיבות המקרה מעידות על שימוש לרעה באישיותן המשפטית של החברות ובהתנהגות בלתי הוגנת כלפי העובדה, ההגנה עליו באמצעות הרמת מסך ההתאגדות מתבקשת מאליה" (ע"ע (ארצי) 1452/04 אביר נ' חוסיין [פורסם בנבו] (22.5.2006); בר-מור בעמ' 361). מקרים נוספים בהם מצא בית הדין הארצי הצדקה להרים את מסך ההתאגדות היו כאשר העובד הועסק בחברה משפחתית; כאשר נמצא שהחברה המעסיקה רוקנה באופן מכוון מנכסיה ולא שולם שכר לעובדים; וכאשר נמצא שמדובר ב"אשכול חברות" שבו החברות הן למעשה "מעסיקים במשותף".