(בג"ץ 132/15 ר-צ פלסט בע"מ – איפראימוב פאולינה (2017)
27. התובעת העלתה, אמנם, טענות כאלה ואחרות כלפי הנתבעים, אך לא מצאנו כי יש בהן כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. כך, למשל, ראתה התובעת בעובדה שהנתבעים פותחים בגין כל אחד מן הפרויקטים בהם הם מעורבים תאגיד חדש כעילה להרמת מסך. אלא, שאין חולק כי העסקתה של התובעת נעשתה על ידי הנתבעת. משמע כמעסיקתה, הציגה הנתבעת יציבות, התובעת לא הועברה ככלי אין חפץ בו מיד ליד וממעסיקה למעסיקה, אלא הועסקה משך שנתיים רצופות על ידי אותו תאגיד.
28. זאת ועוד. אנו מקבלים את טענת הנתבעים בענין זה, כי ההתנהלות העסקית הנכונה, לדידם, ואף המקובלת, כך נטען, היא הקמת תאגיד נפרד בגין כל פרויקט בו הם מעורבים ומשאין מדובר במדד אוביקטיבי לבחינת התנהלותם העסקית, די בכך על מנת להסיר חשש כי יש בהקמת התאגידים הנוספים כדי להונות את התובעת ו/או להצביע על שימוש לרעה באישיות המשפטית.
29. כאשר נשאל הנתבע בענין זה השיב בחקירתו:
"ש: טוב. נכון שבכול פעם שמתחיל פרוייקט תמ"א אתם מקימים חברה בע"מ במיוחד בשבילו?
ת: כך צריך.
ש: אוקי, כך צריך זאת אומרת לפעמים אתם לא עושים את זה למרות שכך צריך?
ת: לפעמים יש רשלנות של עורכי דין ושוכחים כן. אז כתוב בחוזה חוזה בהקמה.
ש: יופי, ותאשר לי בבקשה שבעלי המניות בחברות המוקמות הם אורן ואתה?
ת: בע"מ בע"מ.
ש: חברה שבבעלותו של אדוני?
ת: גל ע"מ ואורן בע"מ".
(ר' פרוטוקול עמ' 84 שורות 33-24)
30. באשר למעורבותו של נתבע 2 באופן אישי, בשני פרויקטים המהווה כעילה להרמת מסך לטענת התובעת - הנתבע אשר נשאל לגבי מעורבותו האישית באחד הפרויקטים, במסגרתו חתם על יפוי כח לטובת עורך דינו של מוכר הזכויות (ר' נספח 4; פרוטוקול עמ' עמ' 90 שורות 24-13) לא ידע להסביר מדוע יפוי הכח שהוצג בפניו ומורה לעוה"ד המייצג לפעול בשם לקוחו לצורך ביצוע פעולות הנובעות מהסכם לרכישת זכויות לבנית קומה נוספת ושש דירות בבנין ברחוב בבלי 44 בתל אביב נחתם בין הלקוח לבין הנתבע אופן אישי. כל שהיה לנתבע לומר בענין זה הוא שיפוי הכח אינו חתום.
31. לגבי מעורבותו האישית בפרויקט של הנתבעת ברחוב ירמיהו 28 (פרוטוקול עמ' 91 שורות 18-3) טען הנתבע כי מדובר בדירה שרכש באופן אישי אף שהנתבעת 1 היא שהתחייבה אל מול קהל הדיירים ובכללם הנתבע, לבצע את פרויקט התמ"א.
32. התובעת אף טענה, כי העובדה שהוגשו תביעות אישיות נגד הנתבעים מהווה עילה להרמת מסך. אלא, שהנתבע 2 אשר נשאל בחקירתו על תביעות אישיות כאלה ואחרות שהוגשו נגדו ונגד שותפו לא זכר לומר אם התביעות הוגשו נגדו באופן אישי אם לאו (ר' פרוטוקול עמ' 91 שורות 25-19), ואף טען כי עיקולים זמניים שהוטלו כנגדו וכנגד הנתבע הנוסף בוטלו (ר' פרוטוקול עמ' 78 שורות 26-17), כך טען אף ביחס לאיסור דיספוזיציה במניות הנתבעת, כפי שנרשם בנסח רשם החברות של הנתבעת (ר' נספח "א" לתצהיר התובעת) ובלשונו: "זה גם הליך שירד" (ר' פרוטוקול עמ' 77 שורות 33-18 ובעמ' 78 שורות 14-1).
33. נקדים ונאמר, כי זכרונו של העד תעתע בו כל אימת ששנדמה היה שהתשובות אינן נוחות לו. אף על פי כן, ומשלא הוכח ברחל ביתך הקטנה, כי ניהולה של הנתבעת נעשה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ו/או כי כל התנהלותה מטרתה הונאת נושים, לא מצאנו כי יש בהגשתן של תביעות כאלה או אחרות כנגד הנתבעים באופן אישי – כפי שנעשה אף בעניננו – כדי להצביע על עילה להרמת מסך ההתאגדות.
34. בל נשכח, כי הנתבעים אינם מחזיקים בעצמם במניות הנתבעת 1 אלא חברות בבעלותם. משכך, על מנת לחייבם באופן אישי עלינו לבצע הרמת מסך כפולה. אין חולק כי במקרה המתאים יהיה זה צודק ונכון לבצע גם הרמת מסך כפולה אולם במקרנו אנו לא מצאנו כי התמונה העובדתית שנגלתה לפנינו מקימה לתובעת זכות כאמור.
35. נפנה בהקשר זה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שקבע (ע"ע (ארצי) 32995-02-16 פלוני-אלמוני (2017)) כך:
"לא הוכח בפנינו כי עסקינן במקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם, הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי מציירות תמונה מדאיגה באשר לערבוב ענייניהם הפרטיים של בני המשפחה יחד עם ענייני החברות, אך אין די בכך כדי ליצור את התשתית העובדתית המתאימה והמספקת ממנה ניתן ללמוד כי החברות נועדו לשמש כסות להונאת עובדים או נושים או לפגיעה בזכויותיהם, וקל וחמר שלא נועדו, כמפורט לעיל, לפגיעה במשיב. יתירה מכך, ועל אף כניסת החברות לקשיים כלכליים משמעותיים, לא הוכח כי החברות התנהלו תוך סיכון בלתי מתקבל על הדעת וכי ענייניהן והחלטותיהן נעשו שלא בתוך המסגרת של נטילת סיכונים סבירים בחברות. בהקשר זה חשוב להדגיש, כי אין די בכישלונה העסקי של חברה כדי להביא להרמת מסך ההתאגדות בינה לבין בעלי מניותיה וכי לא בכל מקרה העסקת עובד על ידי חברה שנקלעה לקשיים, ובדיעבד לא עמדה בהתחייבויותיה, תביא להרמת מסך ההתאגדות, וכל מקרה יבחן לגופו".
36. מובן בעינינו, כי מי שמנהל עסקים וודאי בתחום הנדל"ן חשוף לתביעות הן בנוגע לטיב הבניה והן בנוגע להתחייבויות שלא מולאו ו/או שביצוען התעכב. בגרנו וגם זקנו ובאמתחת כולנו חוויות טובות יותר או פחות מרכישת דירה או נכס משמעותי אחר, ולא מצאנו כי יש בעצם הגשת התביעות כנגד הנתבעים כדי להשליך על עניננו. שהרי אין טיב הבניה, העמידה בלוח הזמנים לו מחויב היזם, אחריותו כלפי הקבלנים המבצעים וכדומה, כדי להשליך על יחסי עובד ומעביד בינו לבין עובדיו.
37. לא מצאנו מקום לתת משקל למסמך שצורף על ידי התובעת כנספח לה' לתצהירה וכותרתו "חקירת רקע ע"ש קריגר נדל"ן טי אל וי בע"מ, אורן פילטר וגל הרשקוביץ, משהמסמך הופנה אל עו"ד תומר מזרחי ממשרד גינדי-כספי עורכי דין, אשר לא התייצב למתן עדות מטעמה של התובעת והתובעת אף לא גילתה את אוזנינו כיצד "התגלגל" מסמך זה לידיה וענתה כי המסמך צורף כנספח בהליך משפטי אך לא זכרה באיזה הליך משפטי וכיצד הגיע המסמך לידיה ("שאתה מנהל הליך משפטי נגד נתבעים שיש נגדם כל כך הרבה תביעות אתה מקבל מסמכים" ר' פרוטוקול עמ' 11 שורות 33-9, עמ' 12 שורות 3-1). חרף הגמישות המקובלת בבית הדין לעבודה בדיני ראיות, איננו סבורים כי היה מקום להגשתו של מסמך זה שלא הוגש באמצעות עורכו או מי שהמסמך הופנה אליו. אנו מורים, איפוא, על הוצאת המסמך מתיק בית הדין.
38. לא נכחד אם נאמר כי חוסר רצונו של הנתבע 2 ליתן תשובות ברורות לשאלות שנשאל בנוגע למעורבותו בשני פרויקטים גרם לנו להרמת גבה, אלא שבין תחושת חוסר הנוחות לבין הרמת המסך המרחק עדיין רב.
39. משכך קובעים אנו, כי התביעה כנגד הנתבעים 3-2 דינה להדחות.
תנאי ההעסקה
40. התובעת צרפה לתצהיר העדות הראשית שלה לא פחות משמונה טיוטות שונות של הסכם העסקה, אשר קיים ביניהם שוני אותו נסקור להלן. נקדים את המאוחר ונאמר, כי כל הגרסאות שהוצגו לנו הועברו על ידי התובעת לנתבעת או מי מטעמה ושוכנענו שהנתבעת עשתה כל שלאל ידה, באמצעות האורגנים שלה, על מנת לדחות את הקץ ובכוונת מכוון לא חתמה על אף אחת מן הטיוטות שהוצגה לה.
השוואת הגרסאות תתיחס לשני הבטים: האחד - הקף שעות העבודה/המשרה של התובעת והשני – התמורה שהגיעה לה.
41. הגרסה הראשונה מיום 17.3.2011 (נספח "ד" לתצהירה של התובעת)
* הקף שעות העבודה – נקבע, שהעובד יעבוד במשרה מלאה בימים ראשון-חמישי, ומקרים חריגים ודחופים בלבד גם בימים נוספים למעט שבתות וחגי ישראל (ר' סעיף 3ה' לטיוטה).
* שכר היסוד הועמד על 6,000 ש"ח נטו ('ר סעיף 6א' לטיוטה)
* בנוסף נקבע כי התובעת תהיה זכאית לשכר טרחה עבור התקשרות חוזית אשר הוגדרה כ"התקשרות חוזית מחייבת בין החברה לבין בעלי זכויות בפרויקטים מסוג תמ"א 38, תמ"א 38 2, פינוי-בינוי וכן פרויקטים נוספים שיוסכמו בין הצדדים בכתב. להסכם צורפה רשימה של פרויקטים שהיו ידועים לצדדים במעמד חתימת ההסכם "אליהם יתווספו, באותם התנאים, כל הפרויקטים העתידיים או פרויקטים שלא היו ידועים לעובד במעמד חתימת הסכם זה" עבורם ישולם לתובעת שכר טרחה כדלהלן:
מחצית שכר הטרחה, בגובה 2,500$ מיד עם חתימת היזם על ההסכם ו/או לאחר שחתמו מספר בעלי הזכויות המינימאלי בהתאם לכל דין, לפי המוקדם.
מחצית של שכר הטרחה לאחר קבלת היתר הבניה (ר' סעיף 9 לטיוטה).
* עוד נקבע, כי "בגין כל התקשרות חוזית כהגדרתה לעיל, אותה יערוך העובד ו/או כל התקשרות חוזית אשר נערכת טרם תחילת תקופת העסקת העובד, תוקנה לעובד בלעדיות בעריכת חוזי מכר הדירות האמורות" והתובעת תהיה זכאית לשכר טרחה בגובה 0.5% משווי כל דירה (ר' סעיף 10 לטיוטה).
* המשכורת הקובעת לצורך תשלום הזכויות הסוציאליות והתשלומים הנלווים הוגדרה כשכר היסוד בתוספת שכר הטרחה.
הגרסה השניה מיום 13.5.2011 (נספח "ה" לתצהירה של התובעת)
* לא היה שינוי מן האמור בטיוטה הראשונה ביחס להקף שעות העבודה.
* שכר העבודה הבסיסי נותר כשהיה בטיוטה הראשונה.
* עוד נותרה בטיוטה זו הקביעה, כי שכר העבודה הבסיסי בתוספת שכר הטרחה יהוו את הבסיס לחישוב התנאים הסוציאליים והתשלומים הנלווים.
* לא חל שינוי בהגדרות הזכאות לתשלום שכר הטרחה.
הגרסה השלישית מיום 15.7.2011 (נספח "ו" לתצהירה של התובעת)
* אין בטיוטה זו כל התייחסות להקף שעות עבודתה של התובעת ואף הסעיף שהופיע בשתי הטיוטות הקודמות וקבע כי תפקידה של התובעת הוא תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אימון אישי ועל כן לא תחולנה בגינה הוראת חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 לא הופיע עוד.
* שכר העבודה הבסיסי נותר כשהיה, 6,000 ש"ח נטו לחודש.
* השכר הקובע הוגדר כשכר העבודה הבסיסי בצירוף שכר הטרחה.
* ההתקשרות החוזית הוגדרה, לצורך חישוב שכר הטרחה, באופן מעט שונה. נקבע, שהתקשרות חוזית הינה התקשרות לרכישת זכויות בניה בין החברה ו/או מי מטעמה לבין בעלי הזכויות. פירוט הפרויקטים הידועים לצדדים נכון למועד חתימת ההסכם בצירוף פרויקטים עתידיים ו/או שלא היו ידועים לעובד במעמד חתימת הסכם זה, המזכים את התובעת בשכר טרחה נותר על כנו.
* גם מועדי ביצוע תשלום שכר הטרחה נותרו על כנם.
*הוקנתה לתובעת זכות לעריכת התקשרות חוזית ובלעדיות בעריכת חוזי מכר הדירות האמורות אשר יזכו אותה בשכר טרחה מוסכם בגובה 0.5% משווי הדירה בהתאם למחירה על פי ההסכם וכפי שתמכר בפועל, הגבוה מביניהם ולא פחות מגובה שווי השוק (סיפא זו לא הופיעה בנוסחים הקודמים).
הגרסה הרביעית מיום 24.11.2011 (נספח "ז" לתצהירה של התובעת)
* גרסה זו הינה טיוטת מסמך עקרונות קצר בן עמוד אחד.
* אין כל התייחסות להקף שעות העבודה/המשרה של התובעת.
* שכרה החודשי של התובעת נותר כשהיה – 6,000 ש"ח נטו לחודש.
* בטיוטה זו הוגדר, כי התשלומים הנוספים המשולמים לתובעת – כאשר המסמך מפנה לסעיף שענינו תשלום בגובה 5,000$ בגין התקשרות חוזית ו-0.5% מסך מכירת דירה בפרויקטים – אינם חלק מהמשכורת אלא משולמים כבונוס.
הסכום אותו זכאית היתה התובעת לקבל בגין פרויקטים בשלב ההתקשרות החוזית נותר כשהיה ונקבע כי כל התקשרות חוזית תזכה את העובד בתשלום בגובה 5,000$ אשר 50% ממנו ישולם, כך על פי טיוטת מסמך העקרונות, במועד חתימת הסכם ההתקשרות עם הדיירים וה-50% הנותרים ישולמו עם קבלת התר הבניה.
הגרסה החמישית מיום 6.12.2011 (נספח "ח" לתצהירה של התובעת)
* גרסה זו הינה טיוטה של מסמך עקרונות קצר.
* גרסה זו זהה לטיוטה הקודמת, לבד מתוספת בענין אחריות התובעת לביצוע פעולות שוטפות, עריכת הסכמים פנימיים, פתיחת חברות וביצוע פעולות ברשם החברות. סעיף נוסף שהופיע בגרסה זו, שאינו מעניננו אך למען הסדר הטוב נתייחס אליו, הוא, כי "לאחר קבלת העמלה במלואה (הכוונה לתשלום בגין מכירת דירות – י.ז.ג)...על למעלה מ-3 פרויקטים בהם נמכרו דירות החברה, מוסכם על הצדדים כי העובד יהפוך לעובד חיצוני לחברה, הסכם העבודה ישונה בהתאמה אך עיקרי הדברים ישארו בתוקף".
הגרסה השישית מיום 7.8.2012 (נספח "ט" לתצהירה של התובעת)
* גרסה זו הינה טיוטה של מסמך עקרונות בין עמוד אחד.
* השינויים בגרסה זו ביחס לגרסה הקודמת הם שניים: האחד – הנתבעים התחייבו לשלם לתובעת סך של 4,000 ש"ח נטו בנוסף לשכר החודשי ההתחלתי שנותר כשהיה – 6,000 ש"ח נטו לחודש – כמקדמה על חשבון העמלות שיגיעו לה בגין מכירת דירות בפרויקטים המנוהלים על ידי הנתבעים והשני – הקטנת גובה העמלה בגין מכירת דירות ככל שיצורף עו"ד נוסף למחלקה המשפטית.
הגרסה השביעית מיום 28.10.2012 (נספח "יב" לתצהירה של התובעת)
בגרסה זו שאף היא מסמך עקרונות נקבע, כי התמורה בגין שלב ההתקשרות החוזית יחושב בהתאם לשער דולר שלא יפחת מ 3.8 ש"ח לדולר.
לגרסה זו נוספו מספר סעיפים וביניהם: סעיף המבהיר כי עסקינן בחוזה לתקופה בלתי קצובה וכי כל צד יהא רשאי להודיע לצד האחר על ביטול החוזה בהודעה בת 30 ימים מראש והוראה לפיה הסכם ימשיך לחול על כל חברה ו/או גוף שלחברה תהיה מעורבות בו.
שני דברים חשובים נוספו לעניננו:
האחד – בסעיף 13 – הצהרה לפיה ההסכם מעלה על הכתב את הסכמות הצדדים וממצה אותן וכי אין כל תוקף לכל אמירה, מצג, הסכם, הבטחה וכיוב' אשר קדמו לחתימת ההסכם.
השני – בסעיף 10 –בו נכתב: "במקרה של הפסקת התקשרות בין החברה לעובד, יהיה זכאי העובד לתשלום שכ"ט הנקוב בסעיף 4 לעיל, בהתאם לחלוקה שלהלן ובמצטבר, עבר כל הפרויקטים שנחתמו ו/או טיפל בהם העובד, בתקופת העסקתו בהתאם למועד סיום ההתקשרות" (הדגשה שלי – י.ז.ג). בהמשך הסעיף מצוינים השיעורים באחוזים מתוך התמורה להם תהיה זכאית התובעת.