כב' השופט: למה היא הייתה צריכה להסביר לו את זה, אם הנושא בכלל לא עלה על הפרק? למה היא הייתה צריכה להסביר לו? הלא היא יכלה, יש שם הרבה מאוד דברים. למה דווקא על זה היא אמרה לו לא יהיה? מה פתאום התמקדתם על הקפיטריה הזאת? הוא אמר שהוא רוצה להקים קפיטריה?
ת. במסגרת, ראינו את המקום, והוא הראה לנו את החדר כושר, והוא אמר שזה הקפיטריה, אז אנחנו אמרנו לו אוקיי, החדר כושר יפה, אבל שום סוג של קפיטריה לא תהיה... (עמ' 282 לפרוטוקול)
...
כב' השופט: ... מה הייתה תגובתו?
ת. הוא אמר בסדר. זאת אומרת לא התווכח איתנו".
(עמ' 283 לפרוטוקול)
--- סוף עמוד 5 ---
בעדותה מסבירה עו"ד בן הרוש את הנימוק לסירוב להתיר את הדבר:
"ש. מירי, את יכולה בבקשה להסביר לבית המשפט למה ... היה לרשות כל-כך חשוב שהוא לא יגיש מזון?
ת. כן.
ש. ולא משקאות בחדר כושר?
ת. רשות שדות התעופה היא גוף ציבורי, והיא כפופה לחוק חובת המכרזים ולמשפט המנהלי. במסגרת הזאת, אנחנו מחויבים, לפי חוק חובת המכרזים, לפרסם מכרז על כל הרשאה שאנחנו מעניקים, למעט סייגים, שבשעתו זה היה עוד לפי החוק הישן, סייג שנקבע בנוהל הרשות, שאם יש מיזם חדש שהרשות מעולם לא עשתה אותו במתחם שלה, ולא יודעת מה התוצאות הכספיות שלו, ואין לה נתונים סטטיסטיים או ריגרסיה על העברה, מה יש במיזם הזה, היא רשאית לתת לתקופת ניסיון של עד שנתיים ימים, לפתוח מיזם כזה ברשות לתקופת ניסיון בלבד, ולאחר מכן עם בחינת התוצאות, היא אמורה לפרסם מכרז או לא לפרסם מכרז, בהתאם לשיקול דעתה, אם יש מקום בכלל להמשיך ולהפעיל מיזם כזה. במקרה הנוכחי, היה מדובר במועדון כושר. באמת אף פעם לא היה מועדון כושר ברשות, בוודאי לא בדיוטי פרי. אנחנו היינו סקפטיים לגבי ההצלחה של המיזם הזה מבחינה כלכלית, וכך גם אמרנו לגלעד. לא חשבנו שיהיו מספיק אנשים שירצו לעשות כושר בנתב"ג לפני שהם נוסעים לחו"ל. ושוב אני מציינת, הוא אמר שזאת תהיה ה"מראה", בעצם, של המיזם שלהם בכל רחבי העולם. ולכן, הוא מעוניין בפרויקט הזה. אם היינו סבורים שזה הולך להיות בית קפה או Lounge, היינו מחויבים במכרז, גם מחוק המשפט המנהלי, וגם מבחינת הגינות כלפי זכיינים אחרים שהשתתפו במכרז, ומשלמים הון עתק לרשות על זכייה שלהם במכרז, כמו ה- Lounge וכמו בתי קפה אחרים בדיוטי-פרי".
(עמ' 203 לפרוטוקול)
מהימנות עלי עדויות אלה ואני מאמצן.