לאור כל האמור, אני סבורה כי אין להגביל את הפיצוי, ועל כן הייתי מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה גם כן על מיליון ש"ח (בחופף לסכום הנזק מכוח עוולת הרשלנות).
8. עילות תביעה נוספות
לנוכח קביעותיי, כמפורט לעיל, כי הנתבעים הפרו את הוראות עוולת הרשלנות וחוק איסור לשון הרע, מתייתר הצורך להמשיך ולבחון את זכאותם של התובעים לפיצוי מכוח עילות התביעה הנוספות, אשר נטענו בכתב התביעה לחילופין.
עם זאת, מצאתי להרחיב מעט בעניין, באשר כפי שכבר ציינתי, התנהלות הנתבעים, בנסיבות העניין, אכן מקימה לתובעים עילות תביעה נוספות.
לעיל עמדתי על כך שתכנית המשחק מקימה לתובעים עילת תביעה עקרונית מכוח דיני הנזיקין הכלליים. אוסיף, כי לטעמי בהוצאתה אל הפועל של תכנית המשחק גם הפרו הנתבעים את עקרון תום הלב. כפי שנקבע לא אחת בפסיקת בית המשפט העליון, עקרון תום הלב הוא עקרון "מלכותי", אשר אינו מוגבל לחוזים או חיובים, זהו עקרון יסוד החולש על כל תחומי המשפט (ראו רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון, פ"ד נה(1) 199, 275 (1999)). הדוקטרינה של תום הלב "חותכת את משפט ישראל כולו לאורכו ולרוחבו, מלוא כל הארץ כבודה" (שם, 230, מפי כב' השופט מ' חשין). משכך, יש בעקרון תום הלב גם כדי למנוע שימוש לרעה בזכות, כפי שנעשה בענייננו. יפים לעניין זה דברי כב' הנשיא ברק בעניין רוקר הנ"ל (שם, 279) :
"עקרון תום-הלב קובע את אופן התנהגותם של אנשים שמציאות החיים הפגישה ביניהם. הוא קובע כי התנהגות זו צריכה להיות ביושר ומתוך הגינות כנדרש על-פי תחושת הצדק של החברה בישראל. מעצם מהותו, עקרון תום-הלב מהווה אמת-מידה "פתוחה" המשקפת את תפיסות היסוד של החברה הישראלית באשר להתנהגות ראויה בין בני-אדם. הקטגוריות של תום-לב לעולם
--- סוף עמוד 56 ---
אינן סגורות; לעולם אינן נוקשות ולעולם אינן שוקטות על השמרים. תום-הלב מכניס לשיטתנו יסוד של גמישות המאפשר לשיטה להתאים את עצמה לצורכי החיים המשתנים. הוא מאפשר למשפט לגשר על הפער בין צרכיו של הפרט לצרכיו של הכלל.. עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם – לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם – אדם.."
במקרה שלנו מדובר באדם לאדם – זאב, ואף למעלה מכך.
אי פרסומו של פסק הבורר באותו האופן שבו פורסמו הידיעות הקדומות בעניינם של התובעים גם מהווה לטעמי מחדל רשלני, בנסיבות העניין. בהוצאתה אל הפועל של תכנית המשחק, יצרו הנתבעים כללי משחק שאמורים היו לחייבם בהמשך. אולם, בניגוד גמור לאופן התנהלותם עד לאותה נקודה, הנתבעים לא טרחו לפרסם את פסק הבורר באותו האופן שבו דאגו לפרסם את הידיעות השליליות בעניינם של התובעים. תחת האמור, הנתבעים הפסיקו את המסע התקשורתי כנגד עזור וחזרו הביתה ובלשונו של אספר (עמ' 114 ש' 21-23):