84. בראייה כוללת, המעשים בהם הודה מר סגן חמורים מאלה המיוחסים למר אוברקוביץ'. העבירה בה הורשע חמורה בהרבה מזו בה הורשע מר אוברקוביץ'. אכן, מר סגן הודה בעבירה בתחילת ההליך. מר אוברקוביץ' נטל אחריות בשלב מאוחר בהרבה. ברם, אין בהבדל זה כדי להצדיק גישה אשר תחמיר עמו מעבר לרף שנקבע בעניינו של מר סגן. אוסיף עוד, כי עונש במסגרת הסדר טיעון אינו קובע אמת מידה מחייבת לעונש לאחר שמיעת הוכחות ומתן הכרעת דין מנומקת. ברם, במקרה זה, גם הרשעתו של מר אוברקוביץ' נעשתה במסגרת הסדר טיעון. במצב זה, מקרין העונש שהושת על מר סגן ביתר עוצמה על עניינו של מר אוברקוביץ'.
85. סיכומם של דברים, המתחם המוצע על ידי הנאשם, אשר הן ברף התחתון שלו, הן ברף העליון, מצוי עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, מקובל עליי בנסיבות מקרה זה. אני
--- סוף עמוד 25 ---
קובע, אפוא, כי ברף התחתון, יעמוד המתחם על 3 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות, וברף העליון – על 6 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.
86. אשר לקנס. המאשימה מפנה לכך, שמר אוברקוביץ' שכיר. שכרו בתקופה הרלוונטית היה גבוה (ת/1927). המאשימה מפנה לכך, שבהסדרי טיעון המבוססים על סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים, הוטלו קנסות בשיעורים של 100,000 ₪ ועד 450,000 ₪. בתחילה גרסה המאשימה כי מתחם הקנס צריך להיות דומה לזה שנקבע בעניינו של מר שניידמן (מנכ"ל מאפיית ברמן במועדים הרלוונטיים), שגם הוא מנכ"ל שכיר. מדובר במתחם של 150,000 – 250,000 ₪. בעקבות טיעוני הנאשם תיקנה המאשימה את טענותיה בעניין זה והסכימה כי מתחם הקנס צריך להיות נמוך מזה של מר שניידמן.
87. מנגד, טוען מר אוברקוביץ' כי יש להביא בחשבון, לעניין מתחם הקנס, כי הוא חבר קיבוץ, ושימש כמנכ"ל שכיר. הוא לא נהנה מן ההסדר הכובל. בצדק נטען, כי אין כל מקום להשוואה בין עניינו של מר אוברקוביץ' לבין עניינו של מר שניידמן, אשר הורשע כמבצע עיקרי של עבירת צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות, ונטל חלק פעיל בגיבוש ההסדר הכובל ויישומו. הטענה היא כי יש להסתפק בעניינו של מר אוברקוביץ' בקנס בהיקף של כמה עשרות אלפי ₪.
88. נוכח מכלול השיקולים האמורים, ובשים לב להבדל החד בין העבירות בהן הורשעו מר אוברקוביץ' ומר שניידמן ונסיבות ביצוען, ולפערי הגודל הממשיים בין המאפיות בהן מדובר, אני קובע כי מתחם הקנס בעניינו של מר אוברקוביץ' יעמוד על 80,000 – 125,000 ₪.