81. המאשימה מפנה לשיחה בין מר אוברקוביץ' ובין מר אהרונסון מיום 24.2.10 (ת/2438), בה בירר מר אהרונסון "מה נגמר", ונענה כי ייענה בהמשך, הואיל ו"יושבים פה אנשים". בנסיבות העניין עולה מכך, כי מדובר בשיח אודות הפגישה בה שוכלל ההסדר הכובל. בה בעת עולה מכך, כי מר אוברקוביץ' לא היה בסוד העניין מיד בסמוך לאחר גיבושו של ההסדר. יש ממש בטענת המאשימה, כי משיחה נוספת (ת/2461, 26.2.10, ראו במיוחד בעמוד 11), עולה כי מר אוברקוביץ' היה מודע להסדר (ראו גם ת/2465, 28.2.10, בעמוד 4; כן ראו ת/2499, 2.3.10). במצב זה, קשה לקבל את גרסתו בחקירה, ממנה משתמעת אי ידיעה כלשהי אודות ההסדר שנקשר (ת/1921, בעמוד 23). לאינדיקציה לכך שמר אוברקוביץ' ראה עצמו כמחויב לעמוד בהסדר, ראו ת/2514, עמוד 2, 3.3.10. כעולה מן הניתוח לעיל, לדגנית היה אינטרס בהסדר הכובל וביישומו.
82. על רקע כל אלה, טוענת המאשימה כי מתחם העונש שיש לקבוע הוא 6 חודשי מאסר בעבודות שירות (ברף התחתון), ו- 5 חודשי מאסר לריצוי בין כותלי הכלא (ברף העליון). עמדה זו לא ניתן לקבל. אכן, צודקת המאשימה בטענתה בדבר החמרה הדרגתית בענישה בעבירות של הגבלים עסקיים. משכך, העובדה שאין לעונש המבוקש תקדים בפסיקה קודמת שהוצגה אודות הענישה בעבירה של מנהל פעיל לפי סעיף 48 לחוק ההגבלים העסקיים, אינה מהווה בהכרח סוף
--- סוף עמוד 24 ---
פסוק. עם זאת, קשה להתרשם כי עולה מן הראיות עליהן עמדתי רמת חומרה כזו, המצדיקה קביעת מתחם אשר בעיקרו כולל, באופן תקדימי, רכיב של מאסר לריצוי בין כותלי הכלא. מסקנה זו מתחזקת, נוכח העובדה שהבסיס לאחריות הפלילית לפי סעיף 48 מצוי באי נקיטת כל אמצעים סבירים להבטחת שמירתו של החוק. היינו, מדובר בעבירה המבוססת על התרשלות. היא מתחזקת גם נוכח העובדה, שמעורבותו של מר אוברקוביץ' התייחסה לתחרות בין מאפיית דגנית ובין מאפיית דוידוביץ. בין שתי המאפיות הייתה זיקה של ממש, במובן זה שלמר דוידוביץ הייתה
שליטה חלקית במאפיית דגנית, ושליטה מלאה במאפיית דוידוביץ. בלא למצות עניין זה, ניתן
לומר במלוא הזהירות כי יש בו כדי להחליש במידה ניכרת את עוצמת הטענה בדבר פגיעה בערך המוגן של התחרות החופשית הנובעת מן ההסדר הכובל.
83. בהקשר זה אני מביא בחשבון גם, כי על מעורב אחר בפרשה, מר רחמים סגן, הוטלו במסגרת הסדר טיעון 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, על בסיס אחריות ישירה לעבירה של צד להסדר כובל בנסיבות מחמירות. מר סגן היה מנהל תפעול והפצה במאפיית ברמן. בהיררכיה הפנימית במאפיית ברמן, תפקידו היה בכיר פחות מזה של מר אוברקוביץ' במאפיית דגנית. בה בעת, המאפייה בה עבד הייתה גדולה במידה משמעותית יותר ממאפיית דגנית. מר סגן הודה בהשתתפות במספר פגישות אשר נגעו לגיבוש ההסדר הכובל וליישומו. מעורבותו ביישום הייתה, כך הוסכם, חלקית.