דיון והכרעה
12. אקדים ואומר כי הדין החל על רואי החשבון המבקרים של החברה הוא הדין האמריקאי.
א. רואה החשבון המבקר
13. חובות הדיווח השוטף של החברה הן בהתאם לדין האמריקאי. בהתאם, דוחותיה הכספיים ערוכים על פי התקינה החשבונאית האמריקאית (US GAAP) ודיווחי החברה לציבור הם בהתאם לחוקי ניירות הערך בארצות הברית וכללי ה-SEC (The United States Securities and Exchange Commission, להלן: "ה-SEC" או "רשות ניירות ערך האמריקאית").
14. בשונה ממלאכת עריכת הדוחות הכספיים עליה אמונים החברה ואורגניה (ובהתאם גם האחריות לנכונות ולשלמות הדוחות הכספיים מונחת על כתפי ההנהלה והדירקטוריון), רואי החשבון המבקרים בחברה ציבורית אמונים על ביקורת הדוחות הכספיים של החברה (ע"א 8548/06 אינדיג נ' פרמייר קלאב בע"מ, פסקה 13 (31.8.2008) (להלן: "אינדיג")).
ביקורת דוחות כספיים היא "בחינה סיסטמית ואובייקטיבית של דוחותיה הכספיים של חברה...מטרתה לקבוע אם הדוחות משקפים שיקוף נאות ועל פי כללי החשבונאות המקובלים את מצבה העסקי של החברה ליום המאזן ואת תוצאות פעולותיה לתקופה שנסתיימה באותו תאריך" (נילי קרקו-אייל "הגבלת חבותו הנזיקית של רואה החשבון המבקר כלפי צדדים שלישיים" משפטים מא 517, 525-526 (תשע"ב) (להלן: "קרקו-אייל"); ולהרחבה ראו את הסקירה המקיפה בת"א 1009/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ברוידא ושות' רואי חשבון, פסקאות 7-9 (22.6.2008)).
יובהר, כי בעוד שהחברה היא זו העורכת את הדוחות הכספיים בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים, רואי החשבון המבקרים בוחנים את הדוחות הכספיים, מבקרים אותם ומחווים את דעתם האם ההצגה החשבונאית בדוחות הכספיים נאותה (להרחבה על ההבדל בין כללי חשבונאות מקובלים לבין כללי הביקורת ראו מוטי ימין ואמיר וסרמן תאגידים וניירות ערך 105 (2006) (להלן: "ימין וסרמן")).
אם כן, ביקורת דוחות כספיים היא כאמור ביצוע אותן פעולות שיאפשרו לרואי החשבון המבקרים, כגורם אובייקטיבי, לחוות דעתם אם הדוחות הכספיים משקפים באופן נאות את מצבו הכספי ותוצאותיו הכספיות של הגוף מבוקר בהתאם לכללי חשבונאות מקובלים, ומטרתה היא להגביר בעזרת כך את אמינות הדיווח הכספי. "פרי עבודתם" של רואי החשבון המבקרים הוא חוות הדעת המצורפת לדוחות הכספיים של החברה ("דוח רואה החשבון המבקר") במסגרתה מובאת עמדתם בנוגע לדוחות הכספיים של החברה ומסקנות עבודת הביקורת (וראו אינדיג, פסקאות 13-14).
15. הכללים המנחים החלים בענייננו על רואי החשבון המבקרים של החברה בנוגע למלאכת הביקורת (כלומר אלו המפרטים את אופן עריכת הביקורת והצגת דוח רואה החשבון המבקר) מבוססים על הנחיות הגוף האמון על תקינה של תקני ביקורת בחברות ציבוריות בארצות הברית, ה-Public Company Accounting Oversight Board (להלן: "ה–PCAOB"). בהתאם, חוות הדעת של רואי החשבון המבקרים שצורפה לדוחות הכספיים של החברה ועבודת הביקורת שנערכה על ידם בוצעו ויושמו על פי כללי ה-PCAOB. ראו בהקשר זה את דוח רואה החשבון המבקר של רואי החשבון של החברה ביחס לדוחות הכספיים לשנת 2014 (מיום 4.3.2015) [ההדגשות שלי, ח.כ.] –
"We conducted our audits in accordance with the standards of the Public Company Accounting Oversight Board (United States). Those standards require that we plan and perform the audit to obtain reasonable assurance about whether the financial statements are free of material misstatement. An audit includes examining, on a test basis, evidence supporting the amounts and disclosures in the financial statements. An audit also includes assessing the accounting principles used and significant estimates made by management, as well as evaluating the overall financial statement presentation. We believe that our audits provide a reasonable basis for our opinion."
יוער, כי ה-PCAOB מקיים ביקורות ואכיפה על הליכי ביקורת שבוצעו ביחס לדוחות כספיים של חברות שונות אצל רואי החשבון המבקרים. לפיכך, אופן הטיפול החשבונאי בסוגיות מסוימות של דיווחי החברה נבחן על ידי ה-PCAOB, ובנוסף גם על ידי רשות ניירות ערך האמריקאית, בעוד שרשות ניירות ערך הישראלית מסתמכת על גופים אלו.
16. מן האמור עולה כי אין כל הבדל מבחינת ההנחיות וכללי העבודה – הן מבחינת חובות הדיווח השוטף המוטלות על החברה והן מבחינת עבודת הביקורת המבוצעת על ידי רואי החשבון – בין חברה דואלית הנסחרת בישראל ובארצות הברית לבין חברה הנסחרת בארצות הברית בלבד (וזו כזכור אחת מתכליות הסדר הרישום הכפול, כפי שהסברתי בהרחבה בהחלטה הקודמת). יתרה מכך, בהחלטה הקודמת קבעתי כי גם כללי האחריות החלים על החברה בנוגע לחובות הדיווח השוטף החלות עליה הם לפי הדין האמריקאי. כלומר, בהיבט החברה – הן חובות הדיווח השוטף של החברה והן כללי האחריות לחובות הדיווח השוטף של החברה הם על פי הדין האמריקאי.
17. בעוד שהצדדים אינם חלוקים על כך שכללי הביקורת המנחים את עבודת רואי החשבון המבקרים של החברה הם בהתאם לדין האמריקאי (לפי הוראות ה-PCAOB), הם חלוקים בנוגע לכללי האחריות החלים על רואי החשבון המבקרים של החברה.
המבקש סבור כי כללי האחריות החלים על רואי החשבון המבקרים הם על פי הדין הישראלי, בעוד שהחברה ונושאי המשרה, רואי החשבון המבקרים, רשות ניירות ערך ולשכת רואי החשבון (שהגישו את עמדותיהן העקרוניות בנושא) סבורים כולם כי הדין הזר, האמריקאי, הוא החל על רואי החשבון המבקרים של החברה גם לעניין כללי האחריות.
ב. רואה חשבון מבקר בחברה דואלית – סוגיית האחריות
18. הרציונאלים העומדים בבסיס ההחלטה הקודמת בסוגיית הדין החל על החברה בעניין האחריות להפרת חובות הדיווח השוטף רלוונטיים גם ביחס לרואי החשבון של החברה, ובהתאם סבורני כי הדין החל על רואי החשבון המבקרים של החברה בעניין האחריות לעבודת הביקורת ולחוות דעתם הוא הדין האמריקאי. אבהיר.
כללי ביקורת וכללי אחריות
19. לא אחת מכונים רואי החשבון המבקרים כשומרי הסף בשוק ההון, ורבות נכתב על תפקידם וחשיבותם להבטחת דיווח נאות לציבור המשקיעים (ראו למשל בע"א 3506/09 צאייג נ' קסלמן וקסלמן רואי חשבון, פסקה 21 (4.4.2011) (להלן: "צאייג"); ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 353, 448-449 (1996); ימין וסרמן, בעמ' 103-107). לא בכדי אף נקבע כי יש מקום להטיל על רואי החשבון המבקרים אחריות באותם המקרים בהם לא עמדו בחובותיהם המקצועיות להבטחת הדיווח הנאות (כך בת"צ 49602-11-11 פיג'ו נ' הירשברג, פסקאות 240-262 (28.7.2016)).
20. חובותיהם המקצועיות של רואי החשבון המבקרים כוללות (בין היתר) את ביצוע מלאכת הביקורת בהתאם לכללים ולסטנדרטים המנחים ופרסום חוות דעת מתאימה כך שיובטח דיווח נאות. מערכת כללים זו כוללת את המסגרת המקצועית הרלוונטית בכל דין. כך, בחברות ציבוריות בישראל מסגרת מקצועית זו כוללת את הוראות הדין הרלוונטיות, תקני הביקורת והנחיות לשכת רואי החשבון, הפרקטיקה הנוהגת בשוק, עמדות רשות ניירות ערך ופעולות האכיפה שלה וכן חובות נוספות המוטלות מכוח דין (וראו גם ימין וסרמן, בעמ' 105-106). בחברות ציבוריות בארצות הברית המסגרת המקצועית המנחה כוללת בעיקרה את תקני והנחיות ה-PCAOB. כל אלו יכונו כ"כללי הביקורת".
יודגש, כי מעבר להיותם של כללי הביקורת מסגרת מקצועית מנחה לעבודת הביקורת, בדין הישראלי "רואה חשבון שפעל שלא בהתאם ל'תקני בקורת מקובלים' עלול להימצא, אם תוגש נגדו תביעה אזרחית, כמי שלא פעל כרואה חשבון סביר" (אינדיג, בפסקה 7).
21. כללי האחריות (בהקשר זה) מסדירים את התנאים להטלת אחריות על רואי החשבון המבקרים.
בדין הישראלי ניתן בין היתר להטיל אחריות על רואי חשבון מבקרים בקשר לאמור בחוות דעתם לגבי הדוחות הכספיים ובמקרים של התרשלות בעבודת הביקורת (צאייג, בפסקה 21; אינדיג, בפסקה 13; ולהרחבה ראו קרקו-אייל, בעמ' 531-537). בענייננו, נטען לאחריות רואי החשבון המבקרים בגין פרט מטעה בחוות הדעת מטעמם בהתאם לסעיפים 32 ו-38ג לחוק ניירות ערך וסעיף 170 לחוק החברות (ניתנה חוות דעת "חלקה" כאשר הדוחות הכספיים של החברה כללו לכאורה פרטים מטעים); רשלנות (סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין) בהתאם לסטנדרט הפעולה שנקבע בתקנות רואי החשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון), תשל"ג-1973 בטענה כי רואי החשבון התרשלו וכשלו בתפקידם כרואי חשבון מבקרים משלא פעלו כפי שרואה חשבון סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין; וכן לעוולת התרמית והפרת חובה חקוקה.
בארצות הברית הדין מחמיר עם התובע בכל הנוגע לקביעת אחריות בגין מצג מטעה בשוק ההון, כך שבעל מניות המבקש לתבוע את רואי החשבון של החברה על פי כלל 10b-5 שהותקן מכוח סעיף (b)10 ל-Securities Exchange Act of 1934 נדרש להוכיח קיומו של מצג מטעה אשר הוצג מתוך יסוד נפשי של "scienter" – יסוד נפשי שפירושו פזיזות חמורה או כוונה (כך עולה מעמדת המומחה לדין האמריקאי מטעם החברה), וכן כי נגרם לתובע נזק ממשי אגב הסתמכות על המצג המטעה (וראו צאייג, פסקה 22).
תכלית הסדר הרישום הכפול
22. כפי שפירטתי בהחלטה הקודמת, תכלית הסדר הרישום הכפול היא עידוד חברות להירשם למסחר בישראל תוך הבטחת הגנה מספקת למשקיעים שירכשו את ניירות הערך של החברה בישראל. עידוד חברות לרישום כפול למסחר מושג באמצעות הקטנת הנטל והצורך להידרש במקביל לשתי מערכות דינים שונות, זאת באמצעות הסתמכות על כללי הדין הזר הן במישור הדיווח והן במישור האחריות. הבטחת הגנה מספקת על ציבור המשקיעים מושגת על ידי בחירה קפדנית של המחוקק ורשות ניירות ערך של בורסות בהן נמצאה הגנה המספקת תחליף ראוי להגנות מכוח הדין הישראלי, באופן שרק חברות בבורסות אלו רשאיות להירשם ברישום כפול למסחר בישראל. כך בענייננו, מצא המחוקק את חובות הדיווח השוטף בדין האמריקאי, הפיקוח האמריקאי על הדיווח השוטף, וכללי האחריות בקשר לחובות הדיווח השוטף המוטלים מכוח הדין האמריקאי, כמספקים הגנה ראויה לציבור המשקיעים גם בישראל. בהתאם חברה דואלית הנסחרת במקביל בבורסת ה-NASDAQ לא נדרשת, ככלל, לדרישות הדין הישראלי, הן במישור הדיווח והן במישור האחריות לדיווח.
23. ביקורת דוחות כספיים היא כאמור נדבך משלים בעל תוספת "אובייקטיבית" לדוחות הכספיים, ונועדה לבסס ולחזק את תוכנם ואת אמינותם.
בהתאם, מתכלית הסדר הרישום הכפול עולה כי ההגנה אותה מצא המחוקק הישראלי כראויה בדין האמריקאי בכל הקשור לחובות הדיווח של החברה כוללת גם את עבודת רואי החשבון המבקרים, לרבות כללי האחריות החלים עליהם, שהרי אלו מהווים חלק ממנגנוני הבטחת נאותות הדיווח לציבור.
24. מקום שכללי האחריות לפי הדין האמריקאי בנוגע לעבודת רואה החשבון המבקר נמצאו כאמור כמספקים הגנה ראויה, קביעה לפיה כללי האחריות החלים על רואי החשבון המבקרים יהיו לפי הדין הישראלי (ולא לפי הדין הזר) עומדת בניגוד לתכלית הסדר הרישום הכפול לעידוד הרישום למסחר על ידי הקטנת הנטל והצורך להידרש לשתי מערכות דינים במקביל.
אף על פי שלא מדובר בנטל "ישיר" על החברה אלא על רואי החשבון המבקרים שלה עקב החשיפה לכללי אחריות מכוח שתי מערכות דינים שונות, קיימת פגיעה מסוימת המהווה תמריץ שלילי להירשם למסחר כפול כתוצאה מהנטל ה"עקיף" העלול להיות מוטל על החברה משום כך. חשיפה למערכת דינים נוספת של כללי אחריות מצדם של רואי החשבון המבקרים היא בבחינת נטל ודרישה נוספת (לעומת המצב בו החברה נסחרת בארצות הברית בלבד), אשר לא מן הנמנע כי "יגולגלו" על החברה בדמות שכר טרחה גבוה יותר או בדרכים אחרות.
אכן, בענייננו מדובר במשרד רואה חשבון ישראלי אשר ממילא חשוף ומכיר היטב את כללי האחריות מכוח הדין הישראלי במסגרת עבודת הביקורת המתבצעת בחברות הנסחרות בישראל בלבד. ואולם, עצם המורכבות הנוספת שעשויה להידרש מכוח "חשיפה כפולה" לשתי מערכות דינים של אחריות בגין אותו הדיווח ובגין אותה עבודת הביקורת, היא הנטל הנוסף הנוצר.
מאחר ונטל זה אינו מתחייב שכן ההגנה הקיימת בדין הזר נמצאה כמספקת על ידי המחוקק הישראלי, יש להימנע ממנו בהתאם לתכלית הסדר הרישום הכפול.
25. יתר על כן, החלת כללי האחריות לפי הדין הישראלי על רואי החשבון המבקרים של חברות דואליות עלולה לתמרץ תביעות נגד רואי החשבון לפי הדין הישראלי מקום שכללי הדין הזר אינם מאפשרים או מקשים על קבלת התביעה. לאור הקושי בבירור שאלת אחריות רואי החשבון המבקרים מבלי לבחון את פעולות החברה ונושאי המשרה ביחס לאותם דיווחים – תאלץ החברה לקחת חלק (גם אם לא באופן ישיר), בעל כורכה, בהליך משפטי לפי הדין הישראלי מקום ש"שוחררה" מהליך משפטי בהתאם לדין הזר. כך למשל בענייננו אם ייקבע כי ההליך נגד החברה מכוח הדין הישראלי יסולק על הסף אך ההליך נגד רואי החשבון יימשך בהתאם לכללי האחריות הישראלים. המדובר בהכבדה על פעילות החברה הנובעת מהמעורבות בהליך ואי הודאות המשפטית הנגרמת עקב כך. הכבדה כאמור סותרת את תכלית הסדר הרישום הכפול.
26. אם כן, אין לייחס למחוקק כוונה לדבר בשני קולות סותרים העשויים לזרוע בלבול וחוסר ודאות בין כל הפועלים בשוק ההון בישראל, לבטח לא כאשר הוא פועל מתוך מגמה מוצהרת להקל עם תאגידים זרים ומקומיים להיסחר בזירת המסחר בישראל.
הסדר נורמטיבי שלם ואחיד
27. בהחלטה הקודמת קבעתי כי הפרדה בין כללי הדיווח לכללי האחריות בכל בנוגע לחובות הדיווח השוטף של החברה היא מלאכותית. לדידי, נימוק זה רלוונטי גם לעניין כללי הביקורת וכללי האחריות על הביקורת.
כללי הביקורת וכללי האחריות מהווים בכל שיטת משפט, אלו לצד אלו, את מארג הנורמות השלם לדרך פעולת רואי החשבון המבקרים והטלת אחריות במקרים המתאימים (ואני ער לכך שכללי הביקורת הם ברובם כללים והנחיות מקצועיים. יחד עם זאת, מדובר בכללים שנקבעו כחלק משיטת משפט מסוימת לאחר שנלקחו בחשבון כללי האחריות באותה שיטת משפט). כללים אלו מאזנים אחד את השני ומובילים יחדיו להגשמת תכלית מלאכת הביקורת המוטלת על רואה החשבון המבקר.
פגיעה ביחסי גומלין אלו, כך שכללי הביקורת יהיו על פי דין אחד וכללי האחריות בהתאם לדין שני, עלולה להוביל למערכת כללים שאינה מגשימה באופן המיטבי אף אחת ממערכות הדינים ואף להוביל לאי התאמה בין שני סוגי הכללים, כך שיווצר "יציר כלאיים"– תערובת דינים שאין בה את מכלול האיזונים הנורמטיביים של אף לא אחת משיטות המשפט בפני עצמה.
28. היבט נוסף הוא סתירות ואי התאמות העלולים להיווצר אם יחולו הסדרי אחריות מכוח דינים שונים על החברה ועל רואי החשבון שלה. הרשות התייחסה לכך בעמדתה בהליך זה [ההדגשות שלי, ח.כ.] –
"התנהלות ואחריות רואי החשבון לפי הדין הישראלי נעשית לפי מארג נורמות נרחב...אין זה סביר כי מארג נורמות זה 'יזלוג' להתנהלותה ודיווחיה של חברה הנדרשת לפעול בהתאם להוראות הדין הזר וסביבת נורמות אחרת".
מעבר לכך, קיים חשש לשונות שאינה רצויה בין אחריות אורגני החברה לאחריות רואי החשבון. דוגמה לכך היא ההליך שבענייננו. כאמור, הדין החל לעניין האחריות לחובות הדיווח השוטף של החברה (ושל נושאי המשרה של החברה) הוא הדין האמריקאי. אם ייקבע כי הדין הישראלי הוא החל לעניין אחריות רואי החשבון המבקרים, יווצר מצב בו סטנדרט האחריות האזרחי החל על רואי החשבון המבקרים של החברה הוא מחמיר מסטנדרט האחריות החל על נושאי המשרה של החברה (הדין האמריקאי דורש כאמור יסוד נפשי של "scienter" כדי להטיל על רואי החשבון המבקרים (ונושאי המשרה) אחריות בגין פרט מטעה בחוות דעתם, בעוד הדין הישראלי דורש "רשלנות" גרידא). "יציר כלאיים" נורמטיבי שכזה (בו סטנדרט האחריות הנדרש מרואי החשבון המבקרים שונה מסטנדרט האחריות הנדרש מהחברה ונושאי המשרה בחברה ואף מחמיר יותר) לא הוגדר בהקשר זה באף אחת משיטות המשפט.
29. גם בהיבט הדיוני עלול להיווצר קושי. לו ייקבע כי הדין הישראלי חל על כללי האחריות של רואי החשבון המבקרים – בגין אותה מסכת עובדתית ייאלץ בית המשפט, באותו הליך, לבחון את אחריות הנתבעים לפי שתי מערכות דינים שונות – אחריות החברה תבחן בהתאם לדין הזר ואילו אחריות רואי החשבון תבחן בהתאם לדין הישראלי. מדובר בעירוב לא אחיד באותו הליך ובגין אותה מסכת עובדתית, העלול להכביד על ניהול הדיון ולגרום לבזבוז משאבים שיפוטיים.
30. שיקולי מדיניות משפטית תומכים אף הם במסקנה כי הדין החל על אחריות רואי החשבון המבקרים של חברות דואליות הוא הדין הזר. אם ייקבע כי הדין החל הוא הישראלי, עלול הדבר לתמרץ הגשת תביעות בגין פרט מטעה בדיווחים כספים בחברות דואליות נגד רואי החשבון המבקרים של החברה בלבד (מאחר והטלת אחריות על רואי החשבון המבקרים לפי הדין הישראלי דורשת הוכחת "רשלנות" בלבד). תוצאה זו פחות סבירה בעיניי, מקום שהאחריות בנוגע לדיווחים הכספים מסורה בראש ובראשונה לחברה ולנושאי המשרה.
בנוסף, לשכת רואי החשבון הביעה חשש כי הדבר עלול להוביל להתייקרות בפרמיות הביטוח של רואי החשבון המבקרים כתוצאה מאי הודאות והסיכון הכלכלי, דבר שיוביל לפגיעה בפירמות רואי החשבון ועבודתם התקינה וכן להתייקרות שכר הטרחה. לטענת הלשכה, אף מדובר במעין "סבסוד" של פעולותיהם הרשלניות של נושאי המשרה של החברה, כאשר רואי החשבון ישמשו ככיס עמוק לתביעות. אינני פוסל טענה זו של לשכת רואי החשבון, ולטעמי יש לקחת גם אותה במכלול השיקולים (אם כי במשקל פחות).
31. מהאמור עולה כי שיקולי ודאות משפטית, אחידות דין וקוהרנטיות מובילים למסקנה כי הדין החל לעניין אחריות רואי החשבון המבקרים של החברה – הוא הדין האמריקאי.
אוסיף, כי לא מצאתי כל הצדקה לכך שבעניין אחריות רואי החשבון המבקרים של החברה יחול הדין הישראלי – זאת שעה שחובות הדיווח של החברה הן על בסיס הדין האמריקאי, האחריות המוטלת על החברה בעניין הפרת חובות הדיווח היא בהתאם לדין האמריקאי וכללי הביקורת החלים על רואי החשבון המבקרים אף הם בהתאם לדין האמריקאי.
32. לסיום, אעיר כי לאור המסקנות לגביי הדין החל על החברה ונושאי המשרה בחברה כפי שפורטו בהחלטה הקודמת, ולאור המסקנות לגביי הדין החל על רואי החשבון המבקרים של החברה בהחלטה זו, אני סבור כי מדובר בסוגיה עקרונית אשר ראוי שהמחוקק בישראל ייתן דעתו אליה ויפעל להסדיר נושאים אלו בחקיקה כדי להגביר את הודאות הנדרשת בעניין וכן לצורך תכלית תמרוץ חברות לרישום כפול.
סוף דבר
33. לאור כל האמור לעיל, הדין החל על רואי החשבון המבקרים של החברה בעניין האחריות לחוות דעתם שצורפה לדוחות הכספיים ועבודת הביקורת שבוצעה על ידם הוא הדין הזר, כלומר הדין האמריקאי.
34. כזכור, בהחלטה הקודמת קבעתי כי הדין החל על החברה בעניין האחריות להפרת חובות הדיווח השוטף המוטלות עליה הוא הדין אמריקאי.
35. המבקש לא התייחס במסגרת הבקשה לאישור לכללי האחריות לפי הדין האמריקאי, הן ביחס לדיווחי החברה והן ביחס לרואי החשבון המבקרים של החברה, ובפרט לא התייחס לקיומה של עילת תביעה לפי הדין האמריקאי כלפי מי מהמשיבים. המבקש אף לא צירף, כמתחייב, חוות דעת מתאימה המוכיחה את הדין האמריקאי בהקשר זה.
כפי שציינתי בהחלטה הקודמת, המבקש לאשר תובענה כייצוגית נדרש לבסס את טענותיו ולעמוד בנטל ראייתי מסוים, ובתוך זה להציג בטיעוניו ובראיותיו בסיס עובדתי ומשפטי התומך בתביעתו ומקים "אפשרות סבירה" שתביעתו תתקבל (ראו רע"א 3138/17 חברת דואר ישראל נ' אבו אל היג'א, פסקה 8 (8.8.2017); ע"א 7510/17 ברנדיס נ' בבילון בע"מ, פסקה 21 (15.3.2017); ע"א 3489/09 מגדל חברה לביטוח נ' חברת צפוי מתכות עמק זבולון, פסקה 41 (11.04.2013)). בהתאם, על המבקש היה לפרט את עילות התביעה בהתאם לדין האמריקאי ולצרף חוות דעת להוכחת אותו הדין.
משלא עמד המבקש בנטל זה, אני מורה על מחיקת הבקשה לאישור.
36. המבקש יישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 40,000 ש"ח למשיבים 1 ו-3-12 כולם יחד (החברה ונושאי המשרה) ובסך של 10,000 ש"ח למשיבים 2 (רואי החשבון המבקרים), ובסך הכול 50,000 ש"ח (הסכומים כוללים מע"מ). מצאתי לנכון לקבוע סכומים מתונים בהינתן העובדה שמדובר בסוגיות מורכבות ואף תקדימיות, וכן בהינתן בעובדה שמדובר בתובע ייצוגי שאין הצדקה לחייבו ברף הגבוה.
ניתנה היום, ה' אדר תשע"ח, 20 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.