--- סוף עמוד 12 ---
הודעה בדבר ביטול ההסכם עקב הפרתו. עילת הביטול הנטענת הייתה הימנעות הנתבעת מלפתח מוצרים המבוססים על האמצאה.
הנתבעת כפרה בזכות התובעים לבטל את ההסכם. בכתב התביעה המתוקן בבוררות נתבקשו לראשונה סעד של ביטול ההסכם מכוח הודעת התובעים מיום 8.4.96 הנ"ל. כן נתבעו מהנתבעים פיצויים בסך של 2,200,000 דולר ארה"ב. סכום זה תפח בסיכומי התובעים בבוררות, לסך של 6,000,000 דולר ארה"ב
פסק הבוררות, ניתן ביום 30 במאי, 2000 (להלן - פסק הבוררות). בפסק הבוררות ביטל הבורר את ההסכם, עקב הפרתו ע"י הנתבעים במצטבר עם העובדה, שיחסי הצדדים הגיעו לנקודה שבה אין עוד תוחלת ליחסים החוזיים ביניהם. כן פסק הבורר לתובעים פיצויים בסך של 36,293 דולר ארה"ב. הפיצוי חולק לפי ראשי נזק שונים, כמפורט בסעיף 9 לפסק הבוררות. עיקר הפיצוי שנפסק, התייחס לפיצוי עבור הפרת התחייבות לפיתוח מוצרים המבוססים על האמצאה (25,000 דולר ארה"ב).
בגין העילה של התערבות בעסקי התובעים עם חברות אחרות, לא נפסק לתובעים פיצוי כלשהו.
בגין העילה על חדירה לתחומי זיכיון של זכיינים אחרים, נפסק לתובעים פיצוי בסך 1 (אחד) דולר ארה"ב. בגין העילה של פגיעה במוניטין של התובע, נפסק לתובעים פיצוי בסך 1,000 דולר ארה"ב .
הנתבעת 1 טוענת שהתובעים לא השלימו עם פסק הבורר. על-כן הגישו בשלב ראשון בקשה לבורר לתיקון הפסק, שלא הייתה, בחלקה הגדול, יותר מאשר בקשה לעיון חוזר ע"י הבורר בחלק הכספי של פסק הבוררות. בקשה זו נדחתה ע"י הבורר למעט בסוגיית חישוב הרבית על הסכום שנפסק לזכות התובעים בפסק הבוררות.
לאחר דחיית בקשתם הגישו התובעים בקשה לבית המשפט, לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968, שעניינה "תיקון או השלמה" של פסק הבוררות (ה"פ 1380/00; [פורסם בנבו] להלן - בקשת הביטול). בפועל, משמעותה של בקשת הביטול הייתה אכן ביטול פסק הבוררות, ככל שהוא לא נשא חן בעיני התובעים, קרי בהיבט של סכום הפיצוי שפסק להם הבורר. עילותיה של בקשת הביטול היו, אי מתן הזדמנות לתובעים לטעון טענות ולהביא ראיות; גילוי עובדות חדשות כביכול ע"י התובעים וכן חריגה מסמכות (בכך שהבורר קיפח את התובעים בפסיקת ההוצאות בבוררות).
--- סוף עמוד 13 ---
הנתבעת 1 טוענת שעצם הגשתה של בקשת הביטול על יסוד הטענות הנ"ל, הייתה נגועה בחוסר תום לב קשה ביותר, בשים לב לאופיו של הליך הבוררות. הבוררות נמשכה כ- 5 שנים, במהלכה החליפו התובעים את פרקליטיהם מספר פעמים; אף שהתובעים ניהלו את הבוררות באופן טורדני ומכביד שנבע בין השאר עקב החלפת פרקליטיהם התכופה, הבורר מצידו לא הקפיד עמם בנושאים של סדר דין וראיות ונהג עמם בנושאים אלה באופן ליברלי ביותר. אין ולו גם בדל טענה, מהותית כדיונית או ראיה, שנמנע מהתובעים להביא בבוררות, לעתים תוך פגיעה בלתי מבוטלת בסדרי דיון מקובלים ובזכויותיה הדיוניות של הנתבעת. כל זאת עשה הבורר, לשיטתו, על מנת להגיע לחקר האמת.