"...אבי היה השליח של יניב [פרשה], שליח קבוע כזה" (נספח 87, הודעה מתאריך 24.7.2013 עמוד 3 שורה 59).
כן העיד כי "הייתה חברת שליחים, סוג של בלדרות שיעקב היה שליח שם, יעקב זה שאמרתי לך עליו אתמול עבד בה והם היו מעבירים את הזהב, אני זוכר גם שדוד עבד עם השליחים האלו עם החברה הזו" (נספח 87, הודעה מתאריך 24.7.2013 עמוד 3 שורות 62-64).
מכאן, שאותם שליחים העבירו את הזהב, בין אם נרכש לכאורה מחברת א.ד סחר ובין אם נרכש לכאורה מהחברות שבשליטת האחים פרשה.
119. אריאל אלנתן ציין בחקירותיו במע"מ כי קיבל את הזהב מהחברות של האחים פרשה גם באמצעות השליחים.
השליחים שהעבירו לו את הזהב מחברת מודיליאני היו יעקב עשור, דוד מאיר ואבי גיל.
--- סוף עמוד 32 ---
אריאל אלנתן ציין כי השליח דניאל פדלון היה עובד שלו והעביר אליו את הזהב ממודיליאני או שהיה מעביר אותו ישירות לבית זיקוק (נספח 91, הודעה מתאריך 24.6.2013 שורות 49-52 ו- 93).
גם השליח אבי גיל אישר כי דניאל פדלון ביצע שליחויות מטעם גולדי מסחר בזהב (נספח 94, הודעה מתאריך 16.6.2013 שורות 238-239).
120. מעדויות אלה מתחוורת התמונה כי גם בתהליך אספקת הזהב מהאחים פרשה למערערות היה לשליחים תפקיד החורג מזה של שליח רגיל. תפקידו של שליח רגיל מתמצה בהעברה טכנית של סחורה ממקום למקום על פי הנחיות מדויקות של השולח. לא כן לגבי השליחים בענייננו שתפקדו באופן עצמאי, ידעו לאן להגיע ומתי להגיע, אף מבלי לקבל הנחיות מהספקים. התנהלות זו מתאימה למי שהזהב בבעלותו.
המסקנה המסתברת לפיה סמי כוכב והשליחים מטעמו היו, כפי הנראה, הבעלים של הזהב שסופק למערערות (וראו פירוט על כך בהמשך) מהווה נדבך נוסף, ביחד עם הקביעה כי מוציאי החשבוניות לא רכשו זהב מספקיהם ולא הוכיחו כי רכשו זהב מגורם אחר, כי החשבוניות שהוצאו למערערות על ידי מוציאי החשבוניות לא שיקפו את הבעלים האמיתי של הזהב ואת המוכר האמיתי בעסקה ולכן הוצאו שלא כדין.
סיכום ביניים
121. סמי כוכב הודה במסגרת הודאתו המרשיעה כי יעקב אברג'יל, יניב פרשה ודוד אסולין לקחו חלק בתכנית העבריינית.
יעקב אברג'יל ודוד אסולין הודו כי לא היה להם זהב למכור והם שימשו רק כיסוי חשבונאי פיקטיבי ונהנו מעמלה. יעקב אברג'יל אף הורשע בגין הודאתו זו.
122. מהעדויות עולה כי מוציאי החשבוניות: נ.נ.מ.ח, כוכבי האור, אריאל אלנתן ו-א.ד סחר לא היו הבעלים של הזהב המוברח שמקורו באחים פרשה, מהטעם הפשוט שלאחים פרשה לא היה זהב למכור להם, ולכן מתחייבת המסקנה שהם לא מכרו זהב למערערות. באין רכישה של זהב לא תיתכן מכירה שלו.