58. הנתבעים ביקשו להיבנות מהוראות סעיף 41(ב) לפיו "(ב) מבטח או סוכן ביטוח לא ישלם דמי עמילות בעד תיווך בין כל אדם לבינו אלא למי שיש בידו רשיון סוכן". כן ביקשו להישען על הוראות חוזר הביטוח 2001/2, אשר זו לשונו:
59. אלא שמשילוב הדברים, סבורני כי אף שבפני התובעים משוכה גבוהה, זו אינה בלתי אפשרית, ולפיכך עולה במקרה דנן תמונה של זכות תביעה לכאורה, לפחות ביחס לחלק מן הסכומים הנתבעים. ודוק.
60. כפי שעולה מן האמור בחוזר הביטוח, דווקא ניתן לשלם דמי עמילות לסוכן ביטוח אשר רישיונו פקע מכל סיבה שהיא. אלא שנדרש יהיה כי התשלום ייוחס לפעולת התיווך. בכל הכבוד לטענות הנתבעים, את התנאי האמור, יש לברר במסגרת שמיעת התיק. בשלב זה של ההליך, סבורני כי לפחות ביחס לחלק מן הסכומים, הצביעו התובעים על זכות לכאורית, ודי בכך.
61. זאת ועוד, כפי שעולה מן התכתובות בין הצדדים אשר הובאו לעיל, לא יכול להיות חולק, כי בסופו של דבר ידעו הנתבעים כי רישיונו של פייביש פקע, אולם הנתבע לא נמנע מהעברת כספים בגין פעילות הקריה, ואף נמנע מלטעון בעניין זה. סבורני, כפי שטוענים התובעים, כי בעצם עובדה זו יש ליצור מניעות ביחס לטענותיהם אלה כעת.
62. כפי שעולה מתצהירו של הנתבע, זה ידע על אובדן רישיונו של פייביש לכל המאוחר בשנת 2012 [סעיף 47 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבע], אולם אף לאחר מועד זה, המשיך לנהל שיח ושיג עם התובע, המשיך להעביר כספים בגין תיק הקריה, ולא הודה אך גם לא הכחיש במפורש את זכותו של התובע ל – 50% מן התיק.
63. כך, במספר לא מבוטל של תכתובות דואר אלקטרוני, כותב התובע לנתבע כי הוא בעל 50% מהתיק, והנתבע אינו "מעמיד אותו על טעותו" או משיב באופן ממנו ניתן להבין אחרת. כך למשל בתכתובת דואר אלקטרוני מיום 25.12.2013 [13:20] כותב התובע לנתבע, בין השאר, כך: "אתה מתנהל כשלך בתיק שאנחנו שותפים בו 50 % אתה דוחה אותי קרוב לחצי שנה".
64. בהמשך כותב התובע, שוב "יש לנו בתיק 50% פשוט מאוד. תדאג בבקשה לסיים את העברות. ולא לדחות פעם אחרי פעם. בוא נעצור את ההתכתבויות ונגיע לעיקר תעביר את ה50% זה מאוד פשוט..." [תכתובת דואר אלקטרוני מתאריך 25.12.2013, 13:43].
65. הנתבע מנגד רק כותב לתובע כי הלחץ אינו מוסיף [תכתובות מתאריך 25.12.2013, 13:30 ו – 13:46]. בהמשך אף כותב במפורש כי העביר כספים בשנת 2013 לאורן המזרח, ואף העביר אליו 30,000 ₪ [25.12.2013, 17:54].