--- סוף עמוד 20 ---
ולהעבירם למיאב ולבסט בית מכוח המנגנון התשקיפי, אלא שהוא נמנע מלהעמיד את העניין לבחינה, והעדיף "לעצום את עיניו" ולהסתמך על הפרשנות שהוא ייחס לאמור בתשקיף.
33. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שלמעשה התכנית המקורית לפירעון ההלוואה שניטלה לצורך רכישת מניותיה של משב הייתה לעשות שימוש בכספיה של משב עצמה שיחולקו כדיבידנדים לחברות הרוכשות, מיאב ובסט בית. בית המשפט המחוזי הוסיף כי יגרמן התנגד לדרך פעולה זו, משום שהייתה מובילה להעברת חלק מהסכום שבקופת החברה לידי כלל בעלי המניות מקרב הציבור (שהיו זכאים אף הם להשתתף בחלוקת הדיבידנד). על כן, כך נקבע, החליטו גבעוני, הבי ויגרמן לפעול בדרך של משיכת הכספים מהחברות הציבוריות והעברתם, דרך קדי, לחברות הפרטיות ומשם לחשבונות ההלוואה, היינו לצורך החזר ההלוואות שניטלו מבנק הפועלים. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיהם של גבעוני והבי כי לא היו מודעים לכך שהכספים הועברו שלא כדין וכי הם נסמכו בפעולתם על גורמים אחרים שלא התריעו בפניהם כי דבר מה מתנהל שלא כשורה. אשר לסכום שבמחלוקת בסך של 725,000 שקל, בית המשפט המחוזי קבע, כעמדת המדינה, כי סכום זה ניטל על-ידי יגרמן עצמו ולא הופקד בחשבונן של מי מהחברות הרלוונטיות.
34. בית המשפט המחוזי קבע כי מעשיהם של גבעוני, הבי ויגרמן בהקשר זה עולים כדי גניבה על דרך של שליחת יד (שעליה מבוססת העבירה החמורה יותר של גניבה בידי מנהל). במסגרת כך, נקבע כי התקיימה בעניינם של השלושה כוונה לשלילת קבע לגבי כל הכספים שניטלו מקבוצת פויכטונגר תעשיות. בית המשפט המחוזי עמד על כך שטרם הוכרעה בפסיקה באופן מחייב השאלה האם הוכחת כוונה לשלילת קבע היא תנאי הכרחי לצורך הרשעה בעבירה של גניבה בשליחת יד, והוסיף כי אינו נדרש להכריע בשאלה עקרונית זו במקרה דנן, מאחר שלשיטתו תנאי זה התקיים בלאו הכי. בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי גבעוני, הבי ויגרמן ידעו שהסיכוי לכך שהכספים יושבו לחברות הציבוריות במועדם ובמלואם הוא לא ודאי. בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם בפועל לא הייתה בידם של גבעוני, הבי ויגרמן אפשרות סבירה להחזרת הכספים. בית המשפט המחוזי קבע עוד כי "לכל הפחות, לא הוכיחו הנאשמים כי הייתה בליבם, במועד משיכת הכספים, כוונה רצינית להחזיר את שנטלו" (פסקה 1183 להכרעת הדין). בהמשך, נקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי במעשיהם של גבעוני, הבי ויגרמן התגבשה העבירה של גניבה בידי מנהל, בשים לב לכך שכל אחד מן השלושה שימש כנושא משרה בקבוצת פויכטונגר תעשיות. הלכה למעשה, השלושה הורשעו ב-21 עבירות של גניבה בידי מנהל (כמספרן של משיכות הכספים