סיכומם של דברים לעניין זה, מקורו של תיק זה בגרסה ששטח בפני רשויות אכיפת החוק מי שקיבל מעמד של עד מדינה. גרסה זו של עד המדינה יצקה את קווי המתאר לכתב האישום שהוגש בהמשך. לפני פתיחת המשפט, וביתר שאת במהלכו, הובן היטב, כי הקשיים הנובעים מגרסתו של דכנר אינם מסתכמים בעצם היותו עד מדינה שקיבל טובות הנאה כדי להסגיר את שותפיו. דכנר נתפס בשקרים 'בקטנות' ו'בגדולות', בפראפראזה על דבריו של בית משפט קמא ביחס לקלנר, ועדותו סתרה לא פעם דברים שאמר בהזדמנויות קודמות. על אף האמור, ובלי להקל ראש בקשיים שתוארו, נכון אני לקבל את קביעת וגישת בית משפט קמא כי אין לבטל את העדות כולה, אלא לבחנה ביחס לכל אישום ואישום, ולבדוק אם היא נתמכת בתוספת ראייתית משמעותית שיש בה כדי לתמוך באופן מספק בגרסתו. לחלק זה אפנה עתה – בחינת התוספות הראייתיות ששימשו את בית משפט קמא בבואו להרשיע את קלנר בחלק מן העבירות שיוחסו לו.
הראיות הכלליות שבבסיס הרשעתו של קלנר
47. כמפורט לעיל, בטרם פנה בית משפט קמא לדון בפרשות שתוארו בכתב האישום ובאישומים שיוחסו בו לקלנר, נערך דיון בראיות שיש בהן לתמוך באמירה הכללית של דכנר, כי קלנר שיתף פעולה עם שיטות העבודה "האפלות" שלו.
--- סוף עמוד 327 ---
מהימנות וסתירות בין גרסאות
48. תחילה נדרש בית משפט קמא להערכת מהימנות עדותו של קלנר וקבע באופן ברור ונחרץ כי אין ליתן בה אמון. עדותו של קלנר נמצאה כל כך לא אמינה על-ידי בית משפט קמא עד שקבע, כי "מול עדותו של עד המדינה, על כלל בעיותיה וכשליה לא ניצבת עדות בעלת משקל ותוקף" (עמ' 163 להכרעת הדין). קביעה זו התבססה בעיקר על פערים וסתירות שמצא בית משפט קמא בין דבריו של קלנר בחקירותיו במשטרה לבין עדותו, על ניסיונותיו הכושלים של קלנר להרחיק עצמו "ממעגל השוחד" ועל כך שהסבריו לאישומים כלפיו אינם הגיוניים. המדינה טוענת, ובצדק, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בממצאי מהימנות. נאמן לכלל זה, אומר, כי עיון בהכרעת דינו של בית משפט קמא מעלה כי אכן עדותו של קלנר מעוררת קשיים ואיני מוצא להתערב במסקנתו הבסיסית שלפיה עדותו של קלנר היא עדות בעייתית המשליכה באופן משמעותי על מהימנות גרסתו. הדברים בולטים, בין היתר, בניסיונותיו הכושלים של קלנר להרחיק עצמו "ממעגל השוחד". כך, למשל, קלנר ניסה באופן לא משכנע לצמצם את מידת היכרותו עם רבין. בחקירתו במשטרה קלנר ניער חוצנו מכל מעורבות עמוקה או ישירה בפעילות עסקית ניהולית הקשורה בפרשיות השוחד, ובהמשך נאלץ לחזור בו מחלק מהכחשותיו הגורפות. לצד האמור, סבורני כי קביעת בית משפט קמא לפיה הקשיים בעדותו של קלנר מבטלים את עדותו מפני זו של דכנר אינה המסקנה המתבקשת. אכן, על דוכן העדים קלנר נאלץ לעיתים לחזור בו מדברים שאמר בחקירתו במשטרה, כך למשל, אם בחקירתו במשטרה אמר קלנר שהוא כלל אינו מכיר את ההסכם ת/179 שבבסיס אחד האישומים שבהם הורשע בפרשת הולילנד, על דוכן העדים עידן קלנר את גרסתו וציין כי גם אם אינו זוכר את ההסכם, בוודאי אישר את מסגרת התשלום. ביחס להתנהלות דומה של עד המדינה, ציין בית משפט קמא כי יש לראות בכך "נטילת אחריות". רוצה לומר, כי אף שעדותו של קלנר מעוררת קשיים ניכרים המשליכים על מידת האמון שיש ליתן בגרסתו, לא ניתן לומר כי בשל קשיים אלה אין היא עומדת מול גרסתו של דכנר. ראשית, מאחר שהפגמים בעדותו של קלנר אין בהם כדי לרפא את הפגמים המשמעותיים שנפלו בעדותו של דכנר. שנית, דומה כי לא ניתן לומר שכל "הסתירות" שהתגלעו בין דבריו של קלנר במשטרה לבין עדותו הן כאלה שיש בהן להשליך בהכרח על מהימנותו. כך, למשל, בדוגמא שהובאה לעיל ביחס לת/179, קלנר לא "נזכר" לפתע בהסכם, אלא בעדותו הוא היה נכון להכיר באחריותו לעצם אישור מסגרת התשלום. כך, בחקירתו במשטרה ציין קלנר כדלקמן: