סיכומו של דבר בעניין החשבוניות: בחלק זה, בין היתר, נבחנה השאלה כיצד מסקנתו של בית משפט קמא בדבר היעדר החשבוניות "משתלבת" עם יתר הראיות בתיק. דכנר זכה לתשלום שאושר בוועדת ההיגוי על פי "כללי הטקס". דכנר אינו מספק חשבוניות עבור התשלום שאושר, אך ישנן די ראיות התומכות בכך שלא מדובר בהתנהגות יוצאת דופן מצדו, אלא במעין שיטה שבה נקט מעת לעת. בהמשך, כאשר מתברר שדכנר לא העביר חשבוניות עבור חלק מן התשלומים שקיבל, קלנר מתגייס לעזרת קבוצת החברות בניסיון להביא את דכנר לספק חשבוניות או להחזיר את הסכומים שקיבל. מאמץ זה מסתיים בכך שדכנר מודה בכך שיש לו חובות אישיים כלפי קבוצת החברות. בפנינו טוען דכנר, כי לא הוציא חשבוניות כדי להימנע מתשלום מס עבור תשלום השוחד, אך בפרשת הולילנד הסביר שסכום המס כבר גולם בתשלום שהועבר לו למטרות שוחד.
הגרסה שסיפק דכנר לבית משפט קמא באשר לסיבה שבגינה לא הוציא חשבוניות היא הגיונית כשלעצמה. אך דומה שיש ביתר הראיות והנסיבות שהובאו לעיל כדי לערער על הגיונה של גרסתו, או למצער ללמד כי לא רק גרסה זו מתיישבת עם הראיות בתיק. מסיבה זו, נראה כי בהקשר הכולל של הדברים, אין לייחס משמעות יתרה לכך שלא הוצאו חשבוניות בגין התשלומים שהועברו לדכנר בפרשת הזרע
--- סוף עמוד 351 ---
ושנטען לגביהם כי נועדו לשוחד. נוכח קביעה זו מתייתר למעשה הצורך לדון בטענות של קלנר כי כן הוצאו חשבוניות בעבור חלק מהסכום שהועבר לדכנר.
תשלום שוחד – כתב ההרשאה לתכנון
61. בעניין זה, נקבע כי קלנר העביר לדכנר שני תשלומים המסתכמים לכדי 120,000 דולר כדי שיעבירם, באמצעות רבין, לאפרתי, אשר בתמורה יסייע להזרע בקבלת כתב הרשאה לתכנון מהמינהל. תשלום זה אושר על-ידי ועדת ההיגוי שהוקמה לפי הסכם הזרע-קלדש. בית משפט קמא עמד על שורה של ראיות, שלדידו, תומכות בגרסתו של דכנר ומנגד דחה את טענותיו של קלנר שניסה לערער על היסודות שעליהם ניצבה גרסתו של דכנר.
62. מעבר לסוגיית היעדר החשבוניות, נדבך נוסף עליו התבססה הרשעתו של קלנר בעניין כתב ההרשאה לתכנון היה קיומו של מניע. כידוע, מניע אינו אחד מיסודות עבירת השוחד (ראו, למשל, ע"פ 846/12 ויטה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 44 (19.6.2013)), אך הוא יכול לשמש ראייה רלבנטית להוכחת העבירה או אחד מיסודותיה (ראו ד' מנשה "הרהורים בעקבות הכרעות הערכאות השיפוטיות בענינו של אריה דרעי" קרית המשפט ב 329, 357 (2002)). לפי קביעתו של בית משפט קמא, להזרע היה אינטרס כלכלי ברור לקבל כתב הרשאה לתכנון ואין חולק כי המינהל התעכב בהענקת כתב ההרשאה למרות מאמציה הלגיטימיים של הזרע. מכאן, לשיטת בית משפט קמא, שלקלנר היה מניע לפעול בקרב ראשי המינהל, גם באמצעות שוחד, כדי לקבל את כתב ההרשאה. לשם כך, נקבע, הזרע שכרה את שירותיו של דכנר, שכן עוזרו של זה היה רבין – קרוב משפחתו של אפרתי שכיהן בתפקיד מנהל המינהל. נקבע גם, כי מגוון של ראיות נסיבתיות מאששות את גרסתו של דכנר בעניין זה. בית משפט הרחיק לכת וקבע, כי תכניתו זו של קלנר אכן יצאה מן הכוח אל הפועל, ולכן קיבלה הזרע בסופו של יום כתב הרשאה לתכנון. בטרם נבחן קביעה זאת לרקע טענותיו של קלנר, יש לחזור בקצרה על העובדות ולוחות הזמנים בנושא כתב ההרשאה לתכנון.