--- סוף עמוד 476 ---
33. מדוע שולמו סכומים נכבדים אלה – כמעט 600,000 ש"ח – לבן-עמרה? גרסתו של דנקנר לעניין הטעם שמאחורי תשלום זה עברה שינוי במהלך הזמן. תחילה הסביר דנקנר כי בן-עמרה נשכר כדי לבצע הערכת שווי לתעשיות מלח, אך בהמשך מסר כי הוא נשכר כמאכער נוסף, לצד רבין, שכן היה מקורב לדמויות מפתח במפלגת הליכוד (ראו ההפניות בפסקה 23 לחוות דעתו של חברי). מנגד, בן-עמרה העיד כי נשכר על ידי דכנר דווקא, וזאת במטרה לפעול כלוביסט. בין היתר מסר כי הכין נייר עמדה שעמד על האינטרסים של תעשיות מלח, בצורה של מצגת שאותה העביר לחברי כנסת ויועצי שרים. דא עקא, נייר העמדה לא נמצא ברשותו של בן-עמרה, לא אצל דכנר ולא בתעשיות מלח (הכרעת הדין, עמ' 626; פרוטוקול הדיון, עמ' 4549 ש' 21 – עמ' 4550 ש' 2). את השיפוט בדבר ההסבר להיעלמותו המסתורית של נייר העמדה שערך בן-עמרה בבית המשפט ניתן להותיר לקורא:
"שאלה: יש לך את נייר העמדה הזה?
תשובה: אין לי כאן שום דבר, כל המשרד הלך 'קפוט' [...] כשפשטתי את הרגל ב-2007 [...] נתפסתי בפאניקה [...] החלטתי מהיום להיום לנסוע לחו"ל כדי שיהיה לי שקט [...] כשהייתי בפריז ההורים שלי יחד עם המשפחה באו ופירקו את המשרד [...] הם לקחו את כל החומר של המשרד [...] ואז החלטתי שאני אקח את החומר הזה, לאבא של אשתי היה לול תרנגולות כזה שהיה מושבת, לא היה בו כלום, מחסן אז אמרתי שם אני אשים את כל החומר ואתחיל לעבור עליו, הייתה לי פאדיחה גדולה מאוד.
שאלה: למי העברת את החוות הדעת הזאת, את אותו נייר עמדה? התחלת לתאר שהם פנו אליך והתבקשת להכין נייר עמדה בעניין ההסכם הראשון וההסכם השני.
תשובה: עשיתי את הנייר בצורה של מצגת, העברתי אותו לא פעם אחת להרבה חברי כנסת ויועצי שרים.
שאלה: המצגת הזאת במחשב מן הסתם, המחשב גם הלך?
תשובה: כן" (פרוטוקול הדיון, עמ' 4549 ש' 31 – עמ' 4550 ש' 4).
בית המשפט לא סבר כי עדותו של בן-עמרה הייתה מהימנה, ופסק כי "מדובר בעד שגמר בדעתו שלא להעיד אמת בבית-המשפט". נקבע כי בן-עמרה קיבל סכום של מאות אלפי שקלים מדנקנר "מבלי שזה ביקש ממנו דבר או חצי דבר", ופגש אותו פעם אחת "לשיחת נימוסין". מכל אלה הסיק בית המשפט, "בזהירות רבה", "כי הכספים שהועברו על-ידי [דנקנר] לבן-עמרה אינם דווקא בבחינת כספים לגיטימיים" (הכרעת הדין, עמ' 626).
--- סוף עמוד 477 ---
34. מה ניתן לקבוע בהסתמך על האמור? חברי השופט נ' הנדל התייחס להתקשרות עם בן-עמרה (ולפגישה שהתקיימה בין דנקנר לבין אפרתי, שבה אדון בהמשך) באומרו כי אלו "מעוררות, אולי, סימני שאלה; אך בכל הכבוד אין בעניינים אלו כדי לשפוך אור על עיקרי הדילמות בתיק שלפנינו [...] באשר לבן-עמרה, הקשר בינו לבין דנקנר איננו במרכז העניין. כל שעולה הוא שדנקנר מצא לנכון לשלם למאכער נוסף על סמך יכולותיו, ואין בכך כדי להצביע על קיומו של מעשה פלילי או התנהגות עבריינית" (פסקה 24 לחוות דעתו). במקום אחר ציין חברי את ההתקשרות עם בן-עמרה כחלק מן הראיות שאינן בעלות משקל ממשי ואינן נוגעות במישרין ללב הסוגיה העיקרית (פסקה 24 לחוות דעתו).