--- סוף עמוד 576 ---
בארגון (ראו למשל ת/467(8) ות/467(9), שהם מכתבי תודה משנת 2004 לידידי יד שרה בשוויץ על מאמצי ההתרמה שלהם; ת/467א(9), אסופת מסמכים הנוגעים להפקת לקחים מאירוע ההתרמה בבית השגריר, שבהם העיר לופוליאנסקי בכתב ידו על התרומות שהורמו בשנת 2001 ועל הצפי לשנת 2002: "דיברתי בנדון עם יהודית"; ת/467א(א), טבלה המציינת (בנומרטור 303) דבר קיומו של מכתב משנת 2001 מלופוליאנסקי לדב לאוטמן ובו בקשה למתן תרומה כספית ליד שרה. ראו גם את עדותו של לופוליאנסקי שבה אישר את תוכנם של המסמכים בפרוטוקול הדיון, עמ' 7020-7016). לכך ניתן להוסיף את דבריו של אולמרט בחקירתו במשטרה, שם תיאר את פגישות העבודה שלו עם לופוליאנסקי, סגנו דאז, באופן הבא:
"שאלה: בסדר, אז בפגישות עבודה האלה...
תשובה: ובדרך כלל...
שאלה: הוא [לופוליאנסקי – ע' פ'] לא היה מכין לו נושאים לדבר איתך?
תשובה: בדרך כלל הוא היה מדבר איתי שלושת רבעי שעה על 'יד שרה', איך צריך לעזור ליד שרה (צוחק) ובסוף לא היה לנו זמן [...]" (ת/592, עמ' 168; ההדגשות הוספו – ע' פ').
בבית המשפט טען לופוליאנסקי כי הדברים נאמרו בבדיחות הדעת, אך אישר כי אפשר שנושא יד שרה עלה בפגישותיו עם ראש העיר דאז (פרוטוקול הדיון, עמ' 7021 ש' 8).
108. נראה אפוא כי משך כל התקופה שבה פעל בעירייה המשיך לופוליאנסקי לדאוג לצרכי יד שרה והיה מעורב בענייניה השונים. לופוליאנסקי השתתף במאמץ ההתרמה של הארגון – לעתים באופן אישי – וזאת במקביל למילוי תפקידיו בעיריית ירושלים. משנמצא כי לופוליאנסקי לא פסק מלפעול ולדאוג לענייניה של יד שרה, ובכלל זה בסוגיות הקשורות בגיוס תרומות לעמותה, גרסתו שלפיה דווקא בעניין תרומותיהם של צ'רני ודכנר לא גילה כל מעורבות – אינה יכולה להתקבל. נזכיר כי התרומות מצד שני אלה היו משמעותיות ביותר בהיקפן (ראו פסקה 122 להלן), וכי לופוליאנסקי עסק בשוטף גם בעניינים שמשמעותם הכלכלית עבור יד שרה הייתה פחותה בהרבה. ניסיונותיו של לופוליאנסקי להפחית ממידת מעורבותו בנעשה ביד שרה, בפרט בכל הקשור למערך התרומות של העמותה, פועלים לחובתו בכל הקשור להוכחת מודעותו
--- סוף עמוד 577 ---
לקבלת התרומות ביד שרה ולמניעי התורמים עת כיהן בתפקידי מפתח בעיריית ירושלים.
(2) היכרות מוקדמת בין לופוליאנסקי לבין צ'רני ודכנר
109. בית המשפט המחוזי נדרש בהכרעת הדין לשאלת מידת ההכרות שהייתה ללופוליאנסקי עם עד המדינה ועם צ'רני ולעניין מודעותו לתפקידם בפרויקט הולילנד. לופוליאנסקי טען בבית המשפט המחוזי כי הקשר הישיר בינו לבין עד המדינה בעניין תרומה ליד שרה נוצר רק ביחס לתרומת כסאות הגלגלים, לשיטתו – לאחר שהטיפול בפרויקט הולילנד בעירייה הסתיים. לכן, זו הטענה, לא התגבשה אצל לופוליאנסקי מחשבה פלילית בעבירת השוחד, שכן משתם הטיפול בפרויקט הולילנד בעירייה לא היה לו יסוד להניח כי התרומות קשורות לתפקידו בעירייה. בית המשפט המחוזי לא קיבל טענה זו. נקבע כי לופוליאנסקי ידע מיהו דכנר ומה תפקידו במסגרת פרויקט הולילנד (הכרעת הדין, עמ' 346, 351) וזאת בהסתמך על אירועים שונים שבהם נכחו השניים, החל ממחצית שנות ה-90; על דבריו של לופוליאנסקי בחקירתו במשטרה שלפיהם הכיר את דכנר ואת תפקידו בפרויקט הולילנד; ועל עדויות שונות, לרבות של לופוליאנסקי עצמו, על מנהגו של דכנר להסתובב במסדרונות העירייה ולשהות במשרדי בעלי התפקידים שם. בית המשפט מצא כי ההיכרות בין לופוליאנסקי לבין דכנר הייתה כשל "שניים שנהגו כחברים ואנשים קרובים" ולא מדובר היה בהכרות שטחית גרידא (הכרעת הדין, עמ' 353). לכך הוסיף בית המשפט כי לופוליאנסקי ניסה להרחיק את עצמו מעד המדינה, עניין הפועל לחובתו (הכרעת הדין, עמ' 353-352). אשר לצ'רני – בית המשפט המחוזי דחה את גרסתו של לופוליאנסקי שלפיה הכיר את צ'רני "באופן ממשי" לראשונה עת השתחרר ממעצרו, קרי: באמצע שנת 2010. בית המשפט עמד על כך שהשניים נכחו בצוותא במספר אירועים; על כך שלופוליאנסקי זכר כי משפחתו של צ'רני תרמה ליד שרה בשנות ה-80; וכמו כן על כך שלופוליאנסקי ערך לצ'רני ולאמו סיור בבניין יד שרה. נוכח כל אלה קבע בית המשפט כי לופוליאנסקי הכיר את צ'רני בתור הבעלים של פרויקט הולילנד.