140. בית המשפט המחוזי קבע כי לופוליאנסקי החליט מראש לשתוק בחקירתו; וכי לא היה זה מצבו הרפואי והנפשי שמנע ממנו למסור גרסתו בחקירה. בית המשפט עמד על כך שלופוליאנסקי לא ציין בפני חוקריו, למעט בחקירתו מיום 16.4.2010, כי מצבו הרפואי מונע ממנו להשיב לשאלותיהם ואף לא הלין על מצב זה במהלך חקירותיו האחרות; כי לופוליאנסקי לא השיב על שאלות החוקרים בצורה גורפת; כי הוא אף לא הביט במסמכים שהניחו לפניו החוקרים; וכי כשהגיע לחקירה, ידע במה היא עוסקת. נוכח כל אלה קבע בית המשפט המחוזי כי שתיקתו של לופוליאנסקי בחקירותיו במשטרה עומדת לו לרועץ, ויש בה כדי לחזק את ראיות המשיבה (הכרעת הדין, עמ' 350-347).
141. בערעורו טוען לופוליאנסקי כי היה על בית המשפט המחוזי לקבל את הסבריו לשתיקתו, הנעוצים בקושי שחווה בחקירה; ולמצער, להימנע מלהעניק לשתיקתו משקל רב כפי שנעשה בפועל. לטענת לופוליאנסקי, מקורה של שתיקתו בקשיי החקירה ובסמיכותה לאבחון מחלתו ולטיפול שקיבל, שנתן בו את אותותיו. עוד טוען לופוליאנסקי כי ייעוץ משפטי שקיבל היה כי ישתמש בזכות השתיקה אם הוא חש מבולבל, וכך עשה. מכל מקום, נטען כי קביעת ממצאים בדבר התנהלותו בחקירה אינה יכולה לבוא חלף ראיות מספיקות להרשעתו. המשיבה סומכת ידיה בעניין זה על קביעות בית המשפט המחוזי, מטעמיו.
142. אין צריך להכביר מילים על כך שזכות השתיקה, הכרוכה בחזקת החפות, היא חלק מהיסודות הבסיסיים של דיני העונשין ומזכותו של נאשם להליך הוגן. משמעותה של זכות השתיקה היא שאין כופים על נאשם להתגונן באופן פוזיטיבי נגד האישומים המיוחסים לו, ועל כן אין הוא מחויב להעיד במשפטו או להשיב לשאלות שנשאל
--- סוף עמוד 593 ---
במסגרת חקירה המתנהלת נגדו, כאשר תשובות אלו עשויות להפלילו (ראו למשל רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי, [פורסם בנבו] פסקאות 8-7 לפסק הדין של השופט א' לוי (14.12.2006); רע"פ 8600/03 מדינת ישראל נ' שרון, פ"ד נח(1) 748, 757-756 (2003)). עם זאת, כידוע, שתיקתו של נאשם בחקירה עשויה לשמש חיזוק לעדויות ולראיות התביעה (ראו למשל ע"פ 230/84 חג'בי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1) 785, 789 (1985); ע"פ 9340/06 מדינת ישראל נ' כהן, [פורסם בנבו] פסקה 12 (19.9.2007); ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (1.9.2003)). ברם, אם סיפק הנאשם הסבר סביר לשתיקתו בחקירה, אין לייחס לה משקל רב לשם חיזוק ראיות התביעה (ראו והשוו ע"פ 3452/11 שאלתיאל נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 36 (8.7.2013)).