(א) תרומת צ'רני (באמצעות החברות שבבעלותו) בסך 1.25 מיליון ש"ח בשנת 2000
148. בחודשים יולי-אוגוסט שנת 2000 תרם צ'רני, באמצעות החברות שבבעלותו, סכום של 1.25 מיליון ש"ח ליד שרה. בית המשפט המחוזי קבע כי לופוליאנסקי היה מודע לקבלת תרומה זו ולציפייה המושחתת שבצדה. נקבע כי התרומה הורמה ליד שרה על רקע בקשת יד שרה; כי עד המדינה הפציר בצ'רני להגדיל את תרומתו זו לבקשת לופוליאנסקי; וכי התרומה התבקשה וניתנה במסגרת מערכת יחסים של "תן וקח" – כאשר הן הנותן, צ'רני, הן המקבל, לופוליאנסקי, מודעים לסיבה שבגינה ניתנת התרומה – קניית תמיכתו של לופוליאנסקי באינטרסים של יזמי הולילנד. לתמיכה במסקנה זו ציין בית המשפט, בין היתר, את העובדה שלופוליאנסקי הצטרף לסיור שנערך לצ'רני ולאמו בבית יד שרה עובר למתן התרומה כדי להלהיבם לתרום; כי שרעבי לא הסתפקה בקיום הסיור בהדרכתה בלבד ורתמה לצורך העניין את לופוליאנסקי, שנענה לבקשתה והצטרף לסיור; כי צ'רני אישר בעדותו שלופוליאנסקי ידע על התרומה האמורה (הכרעת הדין, עמ' 343-342); וכי יש לדחות את עדותה של שרעבי שלפיה לא הביאה
--- סוף עמוד 596 ---
לידיעת לופוליאנסקי דבר תרומה זו (שם, עמ' 337-336; 359-358). חברי השופט י' עמית נדרש לעניינים אלה בחוות דעתו בעניינו של צ'רני, ומצא כי אף שבבסיס התרומות ליד שרה עמדו גם מניעים פילנתרופיים, הוכח כי התרומות ליד שרה ניתנו בזיקה לפרויקט ולמעמדו של לופוליאנסקי בעירייה (פסקה 200 לחוות דעתו).
149. עמדנו בפרקים הקודמים על חלק מטענות הערעור של לופוליאנסקי בעניין זה. נזכיר: קבענו כי אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי לעניין דחיית עדותה של שרעבי, שגרסה כי לופוליאנסקי לא ידע על קבלת התרומות ביד שרה (ראו פסקאות 123-117 לעיל). הדברים אמורים ביתר שאת לגבי התרומה בסך 1.25 מיליון ש"ח, שלגביה הגרסה שלפיה שרעבי טיפלה באופן בלעדי בתרומה ולא דיווחה על קבלתה ללופוליאנסקי – חרף העובדה שלופוליאנסקי נקרא במיוחד להשתתף בסיור – אינה מתיישבת עם השכל הישר. משכך, ובשים לב לסכום התרומה – שהיה גבוה במיוחד בהשוואה לסכומים שתרמו תורמים אחרים ליד שרה – דעתי היא כי בדין נקבע כי לופוליאנסקי ידע בזמן אמת על דבר קבלתה של תרומה זו.
"בעד פעולה הקשורה בתפקידו"
150. נותר אפוא לבחון אם היה לופוליאנסקי מודע לקשר בין תרומה זו לבין תפקידו הציבורי בעיריית ירושלים. בעניין זה העלה לופוליאנסקי שורת טענות המבקשות לכפור במודעות זו. נטען, בין היתר, כי במועד התרומה הניח לופוליאנסקי כי צ'רני מכר את פרויקט הולילנד; וכי מכיוון שחברת אלונר (שבהמשך שונה שמה להולילנד פארק) הייתה מי שהגישה את תב"ע ד' אותה תקופה לעירייה, לא היה לו יסוד להניח כי צ'רני קשור בעניינים המטופלים על ידו. לא מצאתי ממש בטענות אלו. ראשית, צ'רני נותר הבעלים של חלק ממתחם הולילנד גם בתקופה זו, ובשנת 2000 הוא החל לקדם תכנית לשינוי הייעוד שלו (תב"ע ו'). שנית, גם חברת הולילנד תיירות (1992) שבבעלות צ'רני חתומה על תב"ע ד' כבעלים של הקרקע (ראו ת/10), ומכאן שאף מההליך הרשמי עצמו ניתן ללמוד על מעורבותו של צ'רני (ויוזכר כי ההסכם בדבר היטל ההשבחה מכוח תב"ע ג' נחתם בסוף שנת 1999). שלישית ואחרון, אין זה סביר כי מרגע שנודע ללופוליאנסקי על עניין עסקת המכר כאמור (בשנת 2000), "הנחת העבודה" שלו הייתה כי אין לצ'רני כל עניין נוסף הקשור בפרויקט. זאת, שכן עסקת המכר כללה מנגנון תשלומים שלפיו מחצית מן התמורה המוסכמת לצ'רני תועבר במועד עתידי שיותנה במכירת דירות על ידי הולילנד פארק. בשל מנגנון תשלומים זה, וכן בשל כך שצ'רני התחייב בעסקת המכר לשאת ב-40% מהוצאות הפיתוח, נציגיו