--- סוף עמוד 610 ---
העונש ההולם מטעמים נוספים לבד משיקולי השיקום וההגנה על הציבור, מצב דברים אשר לפי בית המשפט המחוזי "עלול להוביל לתוצאות העומדות בניגוד לשורת המשפט והצדק, ולא פחות חשוב, לחוש הצדק הטבעי, המפעם בלב האדם" (גזר הדין העיקרי, עמ' 9). עוד צוין כי "על המדינה לשוות לנגד עיניה כל העת סע' 7 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס"א-2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ממאסר). על-פי סע' 7 הנ"ל, הוועדה רשאית בכל עת לשחרר על תנאי אסיר ממאסרו לאחר ששקלה חוות-דעת של רופא בהתקיים התנאים המפורטים שם, תנאים שרלוונטיים במצבו הרפואי של [לופוליאנסקי]" (ההדגשות במקור – ע' פ'). לבסוף הושתו על לופוליאנסקי העונשים המפורטים ברישה לדיון זה.
179. לופוליאנסקי טוען בערעורו כי מתחם העונש ההולם בגין העבירות שבהן הורשע, בנסיבותיהן הספציפיות, נע בין עונש מאסר לנשיאה בעבודות שירות לבין שנתיים מאסר בפועל. לדברי לופוליאנסקי, גזר הדין אינו מבחין בין קבלתן של תרומות ליד שרה לבין קבלת "שוחד לכיס"; הוא לוקה בכך שמצא סימטריה בין קבלת התרומות ביד שרה לבין כבודו ומעמדו של לופוליאנסקי; אין בו די התחשבות בשיקולים לקולה; והוא נסמך על הנחות שגויות ביחס לתחום הסמכות ושיקול הדעת של בית המשפט בבואו לגזור את הדין. עוד נטען נגד הטלת רכיב הקנס. לופוליאנסקי סבור כי הטלת הקנס במקרה זה שגויה נוכח כך שהוא לא נטל שלמונים לכיסו; ובשל העדר יכולת כלכלית מצדו לשלם את הקנס, יכולת המושפעת גם ממצבו הרפואי. בדיון לפנינו מיקד בא כוחו של לופוליאנסקי את טענותיו במצבו הרפואי של האחרון. נטען כי האבחון הרפואי עצמו – קרי: המחלה שממנה סובל לופוליאנסקי; התפתחותה לפרטיה; הסימפטומים הנלווים לה; ההשלכות התפקודיות הנודעות לה; והסיכון הנשקף ממנה – כל אלה אינם שנויים במחלוקת. על כן, נטען כי במצבו לופוליאנסקי אינו כשיר לשהות בתנאי מאסר ולא ראוי להורות כן.
180. המשיבה עמדה בטיעוניה על כך שאמנם הכספים ניתנו ברובם ליד שרה, אך מטרתם הייתה להשפיע על לופוליאנסקי – ובשל כך מדובר בשוחד לכל דבר ועניין. עוד הדגישה המשיבה כי חלק מהכספים לא הופנו למטרות הנעלות של יד שרה אלא שימשו להקמת בית כנסת ולרכישת ארון קודש; ותרומה אחת אף ניתנה לישיבת הבן – ולא שימשה כלל ועיקר לקידום אינטרסים ציבוריים. הוטעם עוד כי בעניינו של לופוליאנסקי התקבל סכום השוחד הגבוה ביותר בפרשה. אשר למחלתו של לופוליאנסקי נטען כי לפי תיקון 113 לחוק העונשין, אין לחרוג ממתחם הענישה מחמת שיקולים רפואיים. המשיבה ציינה כי לפי עמדת שב"ס קיימת אפשרות להעניק טיפולים מתאימים ללופוליאנסקי; וכי מצב רפואי אינו יכול להוות מחסום מפני ענישה ההולמת