--- סוף עמוד 650 ---
האמורים (ראו עדותו של חלפון: פרוטוקול הדיון, עמ' 2056 ש' 19-8; בעניין הצורך של שטרית בקבלת עבודות מדכנר ראו דבריו שלפיהם העבודות שהתקבלו מעד המדינה היו פרנסה עבורו, "מקור חיים להחזיק את המשרד", כמצוטט בעמ' 372 להכרעת הדין). העובדה שדכנר העביר לשטרית את בדיקות ההיתכנות בתקופה שבה פרויקט הולילנד נזקק לשירותיו, מתוקף תפקידו כמהנדס העיר ירושלים, מסבירה מדוע התנדב לשאת בתשלום "עודף" מסוג זה. נוכח כל אלה – יש לומר כי באישום זה התמלא היסוד "בעד פעולה הקשורה בתפקידו".
הערה לעניין סכומי השוחד
30. בטרם נחתום פרק זה אציין כי בית המשפט ייחס לשטרית, בסכמו את הרשעותיו של שטרית ואגב דיון באישום דנן, קבלת סכום שוחד של 902,833 ש"ח (ראו הכרעת הדין, בעמ' 415; עמ' 672) ולא סך של 883,500 ש"ח. אף ששטרית לא טען לנקודה זו, לא מצאתי על שום מה הוא הורשע בסכום זה – שזכרו לא בא בכתב האישום, גם לא בחלקים אחרים של הכרעת הדין. גם בטיעוני הצדדים לפנינו, לרבות בטיעון המשיבה, נזכר סכום של 883,500 ש"ח. על כן, הרשעתו של שטרית באישום זה, בהעברת שוחד מצד דכנר למשרד האדריכלים שבבעלות שטרית תישאר בעינה, אך סכום השוחד שבגינו הוא יורשע יועמד על 883,500 ש"ח.
(ג) תשלום החוב לבנק הפועלים
31. כפי שהוזכר מעלה, לאחר שהלך לעולמו סמי, אחיו של שטרית, נותר שטרית עם חוב בבנק הפועלים שמקורו בערבות שנתן לחובות חברה שהייתה קשורה באחיו. שטרית חלק עם דכנר את קשייו לשלם את החוב האמור וביקש ממנו לסייע לו. בית המשפט המחוזי קבע, על בסיס גרסת שטרית עצמו, כי שטרית פנה לדכנר בעניין זה במחצית השנייה של שנת 2004; וכי עד המדינה השיב לו: "אל תדאג, אנחנו נפתור את העניין" (ראו הכרעת הדין, עמ' 401). פניית שטרית לעד המדינה הובילה לסיוע של ממש שהעניק האחרון לשטרית: תחילה, סייע לו דכנר בשכירת שירותיה של חברת שגיא, אשר ערכה חישוב מחדש של ריביות חובו של שטרית לשם משא ומתן מול הבנק על גובה החוב; ובהמשך, לאחר הסכמה שאליה הגיע שטרית עם הבנק לעניין גובה החוב והתשלום החודשי הנדרש לכיסויו, שילם עד המדינה לשטרית בשיק סכום חודשי בסך של כ-11,000 ש"ח, מדי חודש בחודשו ובמשך כשלוש שנים, עד שהצטברו השיקים לסכום כולל של 401,125 ש"ח.
--- סוף עמוד 651 ---
32. בעניין התשלום לחברת שגיא לא התגלעה מחלוקת של ממש הקשורה בהתקיימותו של היסוד העובדתי, ולפיכך אדון באישום זה בהמשך. לעומת זאת, הצדדים נחלקו במישור העובדתי בשאלת אופי הסיוע הכספי שהעניק עד המדינה לשטרית לצורך כיסוי חובו לבנק הפועלים: אם דובר בהלוואה שנתן דכנר לשטרית או שמא במתת שניתנה מצד דכנר ללא ציפייה להשבתה. בית המשפט המחוזי דחה את גרסת ההלוואה שהשמיע שטרית. נקבע כי לאחר בדיקת הריביות שערכה חברת שגיא, נפגש שטרית – פגישה שתואמה בסיועו של עד המדינה – עם דנקנר, שהבטיח לבחון מה ניתן לעשות עם חובו. בסופו של עניין הגיעו שטרית והבנק להסדר חוב, ולפירעון החוב נקבע לוח סילוקין. בהתאם ללוח זה העביר עד המדינה לשטרית 36 שיקים דחויים, המתוארכים ל-15 לכל חודש, וזאת החל מיום 15.12.2004 ועד ליום 15.11.2007. תמורת כל שיק הייתה כ-11,000 ש"ח. את 6 השיקים הראשונים (מדצמבר 2004 עד למאי 2005) העביר דכנר ישירות לחשבון הבנק של חברת שריג (ראו הסדר החוב עם בנק הפועלים, ת/440; ש' 38-33 לטבלה בת/39(2) המפרטת את כלל השיקים שהעביר דכנר לשטרית). יתר 30 השיקים, מיוני 2005 עד לנובמבר 2007, הופקדו ישירות בחשבון האישי של שטרית. תמורת השיקים האחרונים משך שטרית מדי חודש סכום זהה, והפקידו בחשבון החוב בבנק הפועלים. יוער כי במקרים אחדים סכומו של השיק שמסר דכנר עמד על 11,250 ש"ח, ואילו שטרית משך מחשבונו סך של 11,000 ש"ח לצורך ההפקדה לבנק (ראו ש' 68-63 בת/39(2) כאמור; ת/39 פירוט השיקים שהעביר דכנר לשטרית, שיקים שמספרם ת/39לא-ת/39לו; ות/39(1), פירוט השיקים שהעביר שטרית לחשבון של חברת שריג, שיקים שמספרם 36-31). הסכום הכולל של 36 השיקים האמורים עומד על 401,125 ש"ח, הוא הסכום שבגינו הורשע שטרית בלקיחת שוחד במקרה דנן. בית המשפט מצא כי העברות הכספים כאמור ניתנו לשטרית על ידי דכנר בעד תמיכתו של שטרית, כמהנדס העיר, בפרויקט הולילנד; וכי שטרית היה מודע לכך. יוער כי שטרית העביר 6 שיקים נוספים לפירעון החוב לבנק הפועלים, שאותם לא ניתן לקשור לכספים שהעביר לו דכנר (דברים אלה מתיישבים עם הודעתו במשטרה שלפיה בשלב מסוים דכנר ביקש ממנו שישיב לו שיקים שנתן לו אשר טרם נפרעו עקב מצבו הכלכלי הקשה (של דכנר). שטרית ציין כי מדובר ב-8 שיקים בסך של כ-90,000 ש"ח; ראו ת/576 ש' 136-134; ראו גם ת/39(1), שיקים שמספרם 42-37 שהועברו מחשבונו של שטרית לפירעון החוב, שיקים שלהם לא היה כיסוי ב"שיקים מקבילים" שמסר דכנר).