--- סוף עמוד 677 ---
שפר); דברי ההסבר להצעת חוק איסור הלבנת הון, התשנ"ט-1999, ה"ח 2809, בעמ' 421 (להלן: דברי ההסבר)). לשם כך הורכב החוק משלושה יסודות עיקריים: תחילה, החוק מגדיר את המעשים שבאים בגדר עבירת הלבנת הון וקובע עונשים בגינם; שנית, החוק יוצר מנגנון אכיפה מינהלי באמצעות חובות דיווח המוטלות על נותני שירותים פיננסיים והקמת מערך פיקוח ובקרה שיהא אמון על יישום החוק ועל ריכוז המידע המצטבר מכוחו (עניין שם טוב, בעמ' 406-405; פרק ח לחוק איסור הלבנת הון); שלישית, החוק מעגן את השימוש בחילוט כאמצעי למאבק במבצעי העבירה (גיל עשת "הלבנת הון: הזיקה לעברת-המקור והוכחתה לנוכח העיקרון של הליך ראוי" משפט ועסקים יא 299, 306 (2009) (להלן: עשת)).
90. תהליך הלבנת ההון כולל, בין היתר, פעולות של "מיקום" כספים במערכת פיננסית לגיטימית באופן שישיג טשטוש מרבי של מקורם האסור של הכספים ו"הטמעה" שלהם במערכת הכלכלית הלגיטימית כך שלא יהיה ניתן לשחזר את מקורם העברייני. אחד האמצעים האופייניים להלבנת הון הוא "שימוש בחברות חזית", שיש להן עסקים לגיטימיים, אגב מניפולציות בדיווחים העסקיים של אותה חברה (דברי ההסבר, בעמ' 420; הלבנת הון להלכה ולמעשה, בעמ' 14-12). יחד עם זאת ראוי להדגיש כי אין זה משנה אם הפעולות שבוצעו היו ברובן "גלויות" ולא גילו מורכבות מיוחדת. "חוק איסור הלבנת הון אינו מבחין בין פעולת הסתרה 'מתוחכמת' לבין פעולת הסתרה שהיא 'פשוטה' ואינו מבחין בין פעולות הסתרה קשות לגילוי לבין כאלה שניתן לגלותן באמצעות חקירה פשוטה [...] חוסר תחכום או כישלון בהסתרת הכסף אינם מקדימים טענת הגנה לפיה בוצעו הפעולות בתום לב" (ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 255 (12.7.2010) (להלן: עניין תענך); ראו גם ע"פ 4980/07 כהן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 31 (4.11.2010) (להלן: עניין כהן); ע"פ 9093/08 נאצר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 51 (7.12.2011) (להלן: עניין נאצר); ע"פ 8325/05 בלס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 21 (10.1.2007)).
91. על רקע דברים אלה, נפנה לניתוח העבירה הקבועה בסעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. סעיף זה קובע כך:
איסור הלבנת הון
3. (א) העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (4) (בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין –