--- סוף עמוד 687 ---
גולדמן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 22 (20.2.2006); לא למותר לציין כי בית המשפט, מפי השופטת מ' נאור (כתוארה אז), העיר במקרה זה כי "[...] אין מנוס מהטלת עונש מאסר, ולו קצר, בפועל [...] אלמלא הזמן שחלף היה מקום לדעתי להטיל עונש כבד בהרבה" (שם)). בעניין יהושע הורשע המערער, חבר מועצת עיר, בשתי עבירות של לקיחת שוחד (דרך טובות הנאה הקשורות בהעסקה של אשתו ובהשכרה של נכס בבעלות אמו). בית המשפט המחוזי גזר עליו עונש של 5 חודשי מאסר בפועל, וערעורו על חומרת העונש נדחה (ע"פ 10627/06 יהושע נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (8.5.2007) (להלן: עניין יהושע)). בעניין סטויה נגזר על המערערת, שהועסקה כבקרית וכאחראית משמרת במשטרת הגבולות וקיבלה שוחד בסך של אלפי שקלים, עונש של 7 חודשי מאסר בפועל. ערעור על חומרת העונש נדחה, תוך שצוין כי אין עילה להתערב בגזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי "לא רק מפני שהעונש שנקבע על ידו התבסס על בקשתם המוסכמת של הצדדים במסגרת הסדר טיעון, אלא גם מפני שהעונש גופו רחוק מלהיות חמור" (ע"פ 6564/04 סטויה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.10.2004) (להלן: עניין סטויה)).
107. ומכאן לענייננו. על רקע מדיניות הענישה הנוהגת, לדעתי מטות נסיבות ביצוע העבירות במקרה של שטרית את הכף לעבר קביעת מתחם ענישה על הצד המחמיר. בעניין זה הבאתי בחשבון את היקף השוחד המשמעותי שקיבל שטרית לכיסו – כספים שנועדו להיטיב עמו ועם קרובי משפחתו – שעמד על כ-1.3 מיליון ש"ח (זהו סכום השוחד השני בגובהו בפרשה זו). עוד ראיתי לייחס משקל לכך שקבלת השוחד במקרה שלפנינו לא הייתה בגדר מעידה חד פעמית מצדו של שטרית. כאמור לעיל, השוחד שקיבל שטרית מדכנר לשם כיסוי החוב לבנק הפועלים ניתן לו בצורה של "תשלום" חודשי, והוא נדרש להפקיד מדי חודש בחודשו, משך תקופה של שלוש שנים, שיק שקיבל מדכנר בחשבונו שלו, ולמשוך שיק מקביל לכיסוי החוב. באופן דומה התקבל שוחד דרך משרד האדריכלים תוך חלוקה לכמה "עבודות היתכנות" (ובכסות של תשלום בגין עבודות אמת), וזאת בהנחייתו של שטרית. כדי לסבר את האוזן, ראוי להזכיר את לוח הזמנים הרלוונטי לענייננו: הכספים ליורם שטרית הועברו לו בחודש מרץ 2003. התשלום הראשון למשרד האדריכלים נעשה חודש לאחר מכן, ביום 12.4.2003; והתשלומים הבאים למשרד, התקבלו מדי תקופה עד לסוף חודש אוקטובר 2004. התשלום החודשי הראשון שנועד לכיסוי החוב של שטרית לבנק הפועלים ניתן לו חודשיים לאחר מכן, בחודש דצמבר 2004, ונמשך שלוש שנים. עולה מן הדברים כי משך שנים הוזרמו לכיסו של שטרית – כמשכורת ממש – סכומי כסף בלתי מבוטלים מצד דכנר, וזאת בחופף למרבית תקופת כהונתו כמהנדס העיר ירושלים. לכך יש להוסיף כי אף שלצורך קביעת מתחם העונש ההולם סיווגנו את מעשיו של שטרית