72. לאחר חציית משוכת הקבילות של ראיה ת/736א שעניינה חקירתו של יוסי אולמרט במשטרה בוושינגטון, עלינו לבחון מה המשקל שיש לייחס לחקירה זו והאם הפרטים שמסר בה עדיפים ומהימנים יותר מאלו שמסר בעדותו בבית המשפט המחוזי.
73. סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות קובע את התנאים להעדפתה של אמרת חוץ על פני אמרה שנתקבלה בעת עדות בבית המשפט:
(ג) בית המשפט רשאי לסמוך ממצאיו על אמרה שנתקבלה לפי סעיף זה, או על חלקה, והוא רשאי להעדיף את האמרה על עדותו של העד, והכל אם ראה לעשות כן לנוכח נסיבות הענין, לרבות נסיבות מתן האמרה, הראיות שהובאו במשפט, התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט, והטעמים יירשמו [ההדגשות הוספו – ס.ג'.].
74. בית המשפט המחוזי קבע כי חקירתו של יוסי אולמרט מהימנה ועדיפה על פני עדותו בבית המשפט וכי יש להעניק לחקירה משקל רב יותר. לאחר שעיינתי והפכתי בראיות ובפרוטוקולים של עדותו, לא מצאתי לנכון להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי ואף אני סבור, כי חקירתו של יוסי אולמרט במשטרה מהימנה יותר מעדותו בבית המשפט. קביעתי זו מתבססת על מספר אדנים. ראשית, כפי שכבר ציינתי לעיל, בפרק העוסק בהעדפת חקירתו של אברהם נתן במשטרה על פני עדותו, ההלכה היא
--- סוף עמוד 727 ---
שרק במקרים חריגים יתערב בית משפט שלערעור בממצאים שבעובדה אותם קבעה הערכאה הדיונית, זאת מאחר והערכאה הדיונית היא זו שמתרשמת מן העדים וממהימנותם באופן בלתי אמצעי (ראו שם את האסמכתאות). בית משפט קמא התרשם באופן ישיר מהתנהגותו של יוסי אולמרט במשפט וקבע כי האחרון ביקש בעדותו שלא להפליל את אחיו. בית המשפט המחוזי אף התרשם באופן ישיר מעדותה של החוקרת שהשתתפה בחקירותיו של יוסי אולמרט בוושינגטון ובכך אף בא לידי ביטוי יתרונו בקביעת ממצאי מהימנות ביחס לחקירה עצמה. שנית, בניגוד לטענות אולמרט, בית המשפט המחוזי התייחס ויישם את דרישותיו של סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות המאפשר את העדפתה של אמרת חוץ על פני עדות בבית המשפט. כפי שציינתי, בית המשפט המחוזי נתן דעתו "להתנהגות העד במשפט" וכן התייחס ל"נסיבות מתן האמרה" ובין השאר לטיב היחסים בין האחים אולמרט וכאמור גם שמע עדויות בנוגע לחקירתו בוושינגטון. שלישית, יוסי אולמרט הוכרז במהלך המשפט כ"עד עוין". גם בא כוחו של אולמרט טען נחרצות כי יוסי אולמרט לא דיבר אמת בחלק ניכר מתשובותיו במהלך העדות והצטרף לבקשת התביעה להגיש כראיה את חקירתו במשטרה לפי סעיף 10א (עמ' 5467 ש' 22-19 לפרוטוקול). הכרזתו של יוסי אולמרט כ"עד עוין" נבעה מהסתירות ומהשינויים הבלתי מבוטלים שהתגלעו בין חקירתו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. סבורני, בדומה לעמדת בית המשפט המחוזי, כי יוסי אולמרט חזר בו בבית המשפט מדברים ברורים שמסר בחקירתו מול אנשי החוק. קשה מאוד להעלות על הדעת כי אדם משכיל ופיקח כיוסי אולמרט יבדה מליבו סיפורי מעשיות על קבלתם של סכומי כסף משמעותיים באמצעות שיקים דחויים מעד המדינה. בנוסף, יוסי אולמרט היה ער לכך שדבריו בחקירה עלולים לסבך את אחיו אהוד אולמרט ולמרות זאת הודה בפני חוקריו בקבלת כספים מעד המדינה. נדמה כי השוני בין גרסאותיו של יוסי אולמרט איננו נובע מלחצים שהופעלו עליו בזמן החקירה אלא מהרצון שלו להגן על אחיו בבית המשפט וזאת חרף ואולי בשל אמירותיו בחקירה. גם מבלי להכריע בשאלה האם הייתה הסכמה דיונית בשאלת העברת כספים מעד המדינה ליוסי אולמרט, ניתן לומר כי בא כוחו של אולמרט טען בעצמו שעדותו של יוסי אולמרט הייתה רצופה בשקרים ואף נכון היה לקבל (לפחות בחלק משלב ההוכחות) את עובדת העברת הכסף.