92. על פי הוראות המפקח על הבנקים שהוצאו מכוח פקודת הבנקאות (סעיף 4(א) להוראות שכותרתן "שמירת מסמכים" מתוך קובץ "ניהול בנקאי תקין" שהוציא המפקח על הבנקים בשנת 2006 מכוח סמכותו לפי סעיף 5(ג1) לפקודת הבנקאות, 1941), תאגיד בנקאי אינו מחויב לשמור מסמכים המתעדים פעולה בנקאית לתקופה של למעלה משבע שנים. בהתאם לכך, היו מחויבים הבנקים לשמור, במועד הוצאת הצווים, שיקים מחודש פברואר 2003 ואילך, לכל הפחות. בפועל, לגבי חלק מהחשבונות נתקבלו מהבנקים שיקים החל מחודש ינואר 2003, בשניים מחשבונותיו בבנק דיסקונט נתקבלו רק שיקים שהופקדו החל מחודש אפריל 2003 ומאחד מחשבונותיו בבנק הפועלים נתקבלו שיקים רק החל מסוף אוגוסט 2003.
משמע, במהלך החקירה לא נמצאו, מסיבות אובייקטיביות, השיקים שהופקדו בחלק משמעותי של התקופה. אף לגבי התקופה שבה אמור היה להישמר התיעוד הבנקאי, לא כל השיקים שאמורים היו להימצא, אכן נמצאו בפועל. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר, כי מדובר בממצא שלילי, אלא מדובר בממצא שיש לבוחנו על רקע יתר הראיות שהובאו בנושא.
--- סוף עמוד 736 ---
93. אשר על כן, מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי עד המדינה אכן העביר ליוסי אולמרט כספים בסכום משמעותי, הגם שלא ידוע הסכום המדויק. בכך התקיים היסוד העובדתי של העבירה.
כעת אבחן את היסוד הנפשי של העבירה.
מודעותו של אולמרט להעברת כספים בסכום משמעותי מעד המדינה ליוסי
94. כעת, עת הגענו לבחינת היסוד הנפשי, השאלה המרכזית הנשאלת היא האם אולמרט ידע על העברת הכספים מעד המדינה ליוסי?
בית המשפט המחוזי קבע, כי אולמרט הוא שביקש מעד המדינה להעביר 500,000 ש"ח לאחיו יוסי.
עיקר טענת באי כוחו של אולמרט הוא, כי אפשר שאכן הועברו כספים מידי עד המדינה ליוסי אולמרט, אך הדבר לא נעשה לבקשת או בידיעת אולמרט. לטענתם, טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי ללא ניתוח של ממש, ובניגוד לכל הראיות שהובאו, שהיה בהן כדי להצביע על אפשרות זו כאפשרות ממשית וסבירה.
עוד טוענים באי כוחו של אולמרט, כי בית המשפט המחוזי לא ייחס כלל משקל להיעדר החקירה הנגדית של עד המדינה על ידי באי כוחו של אולמרט ביחס ל-נ/568 (תדפיסי כלל חשבונות הבנק שבבעלות ו/או בשליטת עד המדינה בין חודש אוקטובר 2002 לבין חודש דצמבר 2003, בהם תועדו כל תנועות הכספים והשיקים שנתן עד המדינה בכל החשבונות שהיתה לו זיקה אליהם); הממצא השלילי העולה מ-נ/568; ביחס להצהרת בא כוח המדינה וביחס ל-ת/30 שהתחזה להיות לכאורה מסמך בקשה שנכתב על ידי אולמרט לעד המדינה בו ביקש ממנו אולמרט להעביר סכום של 500,000 ש"ח ליוסי אולמרט, אולם הוכח שמסמך זה זויף. לטענת באי כוחו של אולמרט, היה על בית המשפט המחוזי לזקוף את העדר החקירה הנגדית של עד המדינה לחובת המדינה ולטובת אולמרט.