אלא מאי? שבית המשפט המחוזי קובע קביעה אחת, אך הלכה למעשה מיישם אחרת. ביד ימין קובע בית המשפט המחוזי קביעה כללית, אולם עת מגיע הוא ליישם, ביד שמאל הוא מיישם זאת אחרת. משמע, הגם שבית המשפט המחוזי קובע, כי עדות עד המדינה לא תשמש בעניינו של אולמרט "לבנה בחומת ההרשעה" אלא רק "להארת התמונה העובדתית שהוכחה" ו"להסרת מיני כתמים", הרי הלכה למעשה ממצאים מהותיים באישום זה התבססו על עדות עד המדינה בלבד. מבנה הכרעת הדין בעניין האישום הראשון מלמד, כי בית המשפט המחוזי עשה שימוש בגרסת עד המדינה כמסד וטפחות להרשעה וכראיה מעצבת ומייצבת. כך למשל קרה בעדות עד המדינה, בה טען, כי העביר 500,000 ש"ח ליוסי אולמרט לבקשת אולמרט. בנקודה זו, הראיה היחידה שעמדה בפני בית המשפט המחוזי באשר לגובה הסכום שהועבר ליוסי אולמרט – 500,000 ש"ח, היתה עדותו של עד המדינה. אף עד אחר לא הזכיר סכום זה, וגם יוסי אולמרט עצמו בדבריו בחקירה, עליהם הסתמך בית משפט קמא, במפורש לא אישר כי קיבל סכום זה. גם כשאישר יוסי שדובר על סכום משמעותי, הוא מעולם לא אישר שדובר על סך של 500,000 ש"ח דווקא (פסקה 269 להכרעת הדין; ת/736א עמ' 213 ש' 2 – עמ' 214 ש' 18, עמ' 200 ש' 22-2, עמ' 242 ש' 17-13). משמע, בפני בית משפט קמא לא היתה אפוא תשתית ראייתית לקביעה כי הסכום בו מדובר היה 500,000 ש"ח, מלבד עדות עד המדינה.
--- סוף עמוד 742 ---
111. בדומה לכך, טוענים באי כוחו של אולמרט, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו, כי אולמרט הוא שביקש מעד המדינה להעביר 500,000 ש"ח לאחיו, יוסי. לטענתם, גם מסקנה זו של בית המשפט המחוזי הושתתה בעיקרה על עדות עד המדינה.
112. כאמור, העד היחיד שהעיד בפני בית משפט קמא, כי אולמרט הוא שביקש העברת הסכום של 500,000 ש"ח לאחיו יוסי, היה עד המדינה בחקירתו הראשית. נראה, כי בית המשפט מבסס ומשתית מסקנתו זו בעיקר על עדות עד המדינה, זאת למרות שכאמור בית המשפט קובע, כי עדות עד המדינה לא תשמש "כלבנה בחומת ההרשעה" אלא רק "להארת התמונה העובדתית שהוכחה".
113. לשיטתי, בשל העובדה שמדובר בעד מדינה לא אמין בעליל, בצירוף העובדה שבאי כוחו של אולמרט לא הספיקו לחקור את עד המדינה בחקירה נגדית, יש ליתן לעדותו הראשית של עד המדינה משקל מינימאלי אם לא לומר אפסי. לפיכך, אבחן להלן האם קיימת תשתית ראייתית לקביעה, כי אולמרט הוא שביקש ו/או היה מודע להעברת הכספים לאחיו יוסי, וזאת בהתעלם מעדות עד המדינה.