133. אם כן, הייתכן שיוסי אולמרט ביקש מעד המדינה להעביר לו כספים מבלי שאולמרט ידע על כך?
134. והנה, יוסי אולמרט עצמו גרס כי אילו היה מקבל כסף מעד המדינה, הוא היה פונה אל אולמרט ושואל אותו, ומשלא קיבל כספים, אז לא פנה לאולמרט ולא שאל אותו. ברם, כפי שהוכח לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי יוסי כן קיבל כספים "בסכום משמעותי" מעד המדינה ולכן לשיטתו הוא, אם קיבל כספים, אז סיפר גם סיפר לאחיו אולמרט על דבר קבלתם.
135. צא ולמד, כי האפשרות לפיה יוסי פנה ביוזמתו לעד המדינה, מבלי שהכירו, בבקשת סיוע כספי, וללא ידיעת אולמרט – לא לפני בקשת הסיוע, לא תוך כדי בקשת הסיוע ולא לאחר קבלת הסיוע – אינה עולה בקנה אחד עם כל המתואר לעיל ולפיכך היא נשללת ונדחית בזאת.
--- סוף עמוד 748 ---
תרחיש 3: האפשרות שעד המדינה החליט מיוזמתו ועל דעת עצמו להעביר ליוסי אולמרט כספים מבלי שאולמרט ידע על כך
136. אפשרות נוספת שהעלתה ההגנה היא, כי לעד המדינה נודע על מצוקתו של יוסי מאברהם נתן והוא ניצל פיסת מידע זו בכך שנתן מיוזמתו מאות אלפי שקלים ליוסי בבחינת "שלח לחמך". חלופה זו נבחנה לפני ולפנים על ידי בית משפט קמא ונדחתה מכל וכל כ"סברת כרס" בלתי אמינה ובלתי משכנעת לאחר ניתוח של חומר הראיות. בין היתר קבע בית משפט קמא, כי לעד המדינה היה מניע חזק מאין כמותו לעדכן את אולמרט על העברת הכסף לאחיו יוסי. עד המדינה לא הטמין "סוד כמוס" זה בתוכי תוכו ונמנע מלהשתמש בו, כאשר מוסכם כי זה נתן את הכסף לא מטעמי "צדיקות" אלא אך ורק מתוך רצון להניע את אולמרט לשאת פנים ולסייע במסגרת תפקידיו הציבוריים בקידום פרויקט הולילנד (עמ' 476-475; עמ' 468; עמ' 485-484 להכרעת הדין).
מניעיו האינטרסנטיים של עד המדינה ויחסי "תן-קח" בין אולמרט לבין עד המדינה
137. עיקר טענת אולמרט בעניין זה הוא, כי מעולם לא ביקש מעד המדינה להעביר סכום של חצי מיליון ש"ח לאחיו, יוסי אולמרט. כאמור, מוכן אני להניח לעת הזו, כי גרסת עד המדינה איננה נכונה והיוזמה להעברת הכסף לא הגיעה מכיוונו של אולמרט אלא הייתה בקשה ישירה של אחיו מעד המדינה או יוזמה עצמאית מצדו של עד המדינה. כלום ייתכן שבאחת מן האפשרויות הללו, "סכום משמעותי" של כסף עבר במתנה, מעד המדינה אל יוסי אולמרט, מבלי שהדבר ייודע לאהוד אולמרט? על שאלה זו אבקש להשיב בחלק זה.
עד המדינה העיד לאורך חודשים ארוכים בבית המשפט המחוזי. הוא החל את עדותו בבית-המשפט ביום 1.7.2012 והעיד בסך הכל ברציפות, כארבעה ימים בשבוע עד ליום 28.2.2013. במהלך השעות הרבות בהן העיד יכול היה בית המשפט המחוזי לאמוד מקרוב את אופיו, תכונותיו, תפיסת עולמו הערכית ושיטות הפעולה שאפיינו אותו במהלך האירועים, מושא ערעור זה. בית משפט קמא, בהתרשמותו הבלתי אמצעית קבע, כי מעשיו של עד המדינה הודרכו דרך קבע בידי רצונו להטיב עם המיזמים העסקיים עליהם היה אמון. מאחורי כל פעולה שביצע עד המדינה עמד רצונו לשחד אנשי ציבור ומקורבים להם, אשר יוכלו לסייע לו בדרך זו או אחרת לממש את האינטרסים הכלכליים שלו. עד המדינה היה אינטרסנט אשר בכל צעד ושעל שלו ניכר, כי פעל מתוך טובתו האישית ובוודאי שלא מתוך מניעים אלטרואיסטים. אמנם עד