בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ 466/07
בג"ץ 544/07
בג"ץ 830/07
בג"ץ 5030/07
לפני:
כבוד הנשיאה ד' ביניש
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
כבוד השופט (בדימ') א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
העותרת בבג"ץ 466/07:
ח"כ זהבה גלאון – מר"צ-יחד
העותרת בבג"ץ 544/07:
האגודה לזכויות האזרח בישראל
העותרים בבג"ץ 830/07:
1. רנין טבילה
2. חאתם טבילה
3. אסאלה טבילה
4. מחמוד סביחאת
5. דימא טבילה
6. עולא טבילה
7. אחמד סביחאת
8. מחמד סביחאת
9. עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט
הערבי בישראל
העותר בבג"ץ 5030/07:
המוקד להגנת הפרט מיסודה של דר' לוטה זלצברגר (ע"ר)
נ ג ד
המשיבים בבג"ץ 466/07:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. שר הפנים
3. כנסת ישראל
המשיבים בבג"ץ 544/07 ובבג"ץ 5030/07:
1. שר הפנים
2. מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון
3. אלוף פיקוד הדרום
המשיבים בבג"ץ 830/07:
1. שר הפנים
2. היועץ המשפטי לממשלה
המבקשים להצטרף כמשיבים:
1. תנועת גדר לחיים – להקמת גדר הפרדה
2. שורת הדין – Israel Law Center
3. אם תרצו – ציונות להיות או לחדול
4. תנועת הציונות המתחדשת
עתירות למתן צו על-תנאי
תאריכי הישיבות:
ב' בניסן התשס"ז;
י"ב בחשון התשס"ח;
ל' בניסן התשס"ח;
י"ט באדר התשס"ט;
(21.3.07);
(24.10.07) ;
(5.5.08) ;
(15.3.09) ;
ט"ז באדר התש"ע
(2.3.10)
בשם העותרת בבג"ץ 466/07:
עו"ד דפנה הולץ-לכנר; עו"ד טלי אביב
בשם העותרת בבג"ץ 544/07:
עו"ד דן יקיר; עו"ד שרון אברהם-ויס;
עו"ד עודד פלר
בשם העותרים בבג"ץ 830/07:
עו"ד חסן ג'בארין; עו"ד סאוסן זהר
בשם העותר בבג"ץ 5030/07:
עו"ד יותם בן הלל; עו"ד יוסי וולפסון;
עו"ד ליאורה בכור
בשם המשיבים 2-1 בבג"ץ 466/07, המשיבים בבג"ץ 544/07, בבג"ץ 830/07 ובבג"ץ 5030/07:
עו"ד יוכי גנסין; עו"ד אבי ליכט; עו"ד נחי בן-אור
בשם משיבה 3 בבג"ץ 466/07:
עו"ד רוקסנה שרמן-למדן
בשם המבקשת להצטרף 1:
עו"ד אילן ציאון
בשם המבקש להצטרף 2:
עו"ד ליאת עזר; עו"ד אסף חן
בשם המבקשת להצטרף 3:
עו"ד יואל רשף; עו"ד עדי ברוך
בשם המבקשת להצטרף 4:
עו"ד קורן נוימרק
פסק-דין
השופט (בדימ') א' א' לוי:
"מדינת ישראל תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל [ו]תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין (...) אנו קוראים – גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חדשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה".
[מתוך הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ה' באייר התש"ח (14.5.1948)]
פתח דבר
1. 58 שנים לאחר שנכתבו הדברים האלה, והיה זה ביום ט"ז באייר התשס"ו (14.5.2006), אמר בית-משפט זה את דברו בהידרש לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. ברוב דעות של ששה מתוך 11 השופטים שבהרכב, נקבע כי החוק אינו חוקתי הואיל ואין הוא עונה על דרישות בהן מחויב כל דבר חקיקה אשר פוגע בזכויות יסוד מוגנות של האדם (בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פ"ד סא(2) 202 (2006)). פגיעתו של החוק, קבע רוב השופטים, מצויה בגריעה מן הזכות החוקתית לשוויון של אזרחי ישראל הערבים, כמו גם מזכותם החוקתית של אזרחי המדינה ותושביה לחיי משפחה, הנגזרת מן הזכות לכבוד ומשתרעת גם על יכולתו של אדם להתגורר עם משפחתו במקום בו נטועים שורשיו. להשקפת הרוב, לקה החוק בראש ובראשונה בכך שלא הציע מתווה פעולה הנדרש באורח פרטני
--- סוף עמוד 11 ---
לכל בקשה למתן מעמד בישראל, כפי שהיה מקובל בטרם בא לעולם. וכך כתבה חברתי, הנשיאה ד' ביניש:
"חסימה גורפת של האפשרות להיכנס לישראל מהאזור המונעת כניסה מכל בן זוג של אזרח ישראלי, ללא מתן כל אפשרות לבדיקה אינדיבידואלית, ולוּ מחמירה כפי הנדרש, אינה מעניקה משקל הולם ליחס שבין מידת הסיכון הביטחוני למידת הפגיעה בזכויות האדם, יחס המתחייב מעקרונותיה הדמוקרטיים של שיטתנו... האיסור הגורף שנקבע בחוק האזרחות והכניסה לישראל פוגע באופן בלתי מידתי בזכויות אדם ולכן אינו עומד בתנאי החוקתיות" (שם, בעמ' 469-468).
בהכרעתו נדרש בית-המשפט למספר שאלות-משנה שעיקרן מתודולוגי, והוא שב ואישרר בהן הלכות הנוהגות עמנו זה עשור ומחצה. הביקורת החוקתית, נקבע, מוצאת לה עיגון, כמו גם גדר, בפסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בבחינה הנשענת על מספר אדנים – עמידה על הלימתה של הפגיעה את ערכיה של מדינת ישראל, על נאותותה של תכליתה הקונקרטית ועל מידתה. זה אל-מול זה מונחים הזכות הנפגעת, תהא זו זכות מנויה או זכות הנגזרת ממנה, והאינטרס הציבורי. זה האחרון הוא בן מעלה נורמטיבית נמוכה יותר. אין לתארו כמגלם את אוסף זכויותיהם המוגנות של בני החברה כולם. תיאורם של הערכים המתנגשים כזכויות שוות-מעמד, משל ניצבו על אופק אחד, אינו יישום ראוי של הביקורת החוקתית, באשר הוא מאיים ליטול מן ההגנה על זכויות היסוד את כוחה. וכפי שנכתב בפרשה קודמת: "הקניית מעמד של זכות-יסוד למכלול האינטרסים הפרטיים המאוגדים בערך [הציבורי] הכללי עשויה להביא לשלילת המשמעות של זכויות-היסוד של הפרטים האינדיווידואליים. עניינה של תורת זכויות-היסוד של האדם, ועניינו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא באיזון בין