עז. פרק מסכם – עובדות, ממצאים ומסקנות ביחס לעינויים
5970. עילת הנזיקין השנייה שבה עסקתי באותם פרקים פרטניים, היא טענת התובעים, לפיה אנשי הרש"פ עינו אותם, ובכך קמה להם עילת התביעה בנזיקין של תקיפה.
5971. לא אוכל להימנע מלומר את הדברים הבאים: עיון רצוף בכל חומר הראיות, כולל התצהירים המפורטים של התובעים, והעלאתם בזיכרון של אותם עדים שהעידו על העינויים, כאשר חלקם הציגו בפניי במהלך עדותם אברים פגועים – כל אלה אינם דברים קלים.
אכן, בית משפט נחשף בתיקים רבים למצבים קשים. אך, במקרה זה מדובר ברצף של עשרות תובעים, המעידים, כל אחד לחוד, על אירועים, כאשר התמונה המפורטת נכתבת בפרקים הפרטניים.
לאחר כתיבה פרטנית זו, אין מנוס מלומר כי מדובר בהצבר ראיות, מהם עולה כי הרש"פ – על כל שלוחותיה ומנגנוניה שפורטו בהרחבה בפרקים הפרטניים – נהגה באלימות חמורה, כולל עינויים קשים, כלפי התובעים.
5972. כפי שהוסבר בכל אחד מן הפרקים, לעניין חלק זה של ההליך, די היה ב"ראשית ראיה" לעניין העינויים, וזו הוכחה בפניי.
5973. ה"תרגום" הכספי של אותם עינויים, של כל אחד מן התובעים, מחייב שמיעת ראיות פרטנית, הן לגבי הנזקים הפיזיים, והן לגבי הנזקים הנפשיים, ובמיוחד הטראומה
הבתר-חבלתית, נושא שעלה לא רק בחוות הדעת של המומחים מטעם התובעים, אלא גם אושר על ידי המומחית מטעם הנתבעת, ביחס לחלק מאותם תובעים אותם בדקה (ראה לדוגמא פרק כד.7, כז.8. מ, מב, מה.4, מז, מט.10).
5974. לעינויים – שהוכחו כי בוצעו על ידי אנשי הרש"פ כנגד התובעים – יש גם השלכות במישור התפקודי. אין כאן המקום לחזור על כללי הערכת הנזק, ועל הזיקה והקשר בין נכות רפואית לבין נכות תפקודית. עניינים אלה ינותחו וייושמו ביחס לכל תובע, על פי הראיות הפרטניות שיגיש בשלב הבא של המשפט, קרי: הדיון בגובה הנזק, כאשר מולו יובאו ראיות נגדיות של הנתבעת, ולאחר הבאת הראיות ושמיעת הסיכומים, יינתן פסק הדין שיורה על התשלום המתאים.
5975. מכאן עולה, וגם זאת נכתב בסיומו של כל פרק, כי מסמך זה שהוא החלטה (ביחס לרוב התובעים) ופסק דין (ביחס לחלק מן הנתבעים), אינו מסיים את ההליכים, ככל שמדובר ברוב התובעים. הקביעה בשלב זה של ההליך, דהיינו: אחריות הנתבעת בעוולות של כליאת שווא (ראה הפרק הקודם) ותקיפה (כאמור בפרק זה), הוא מיצוי שלב האחריות בלבד, כאשר לעניין גובה הנזק ייקבעו מועדי דיון נפרדים לכל תובע ותובע.
עח. הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין
5976. מאחר ורוב התובעים זכו בשלב זה של המשפט בכך שהתקבלה עמדתם ונקבעה האחריות של הנתבעת, יש לזכותם במלוא הוצאות המשפט (אגרות ותשלום למומחים ולעדים) כפי שישלח עו"ד קורנוויץ לעו"ד ארנון בצירוף קבלות, כאשר לכל סכום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ששילמו התובעים ועד ליום ההחזר שתשלם להם הרש"פ, וזאת בתוך 30 יום, ומיום זה ואילך תתווסף לסכום "ריבית פיגורים" כמשמעותה בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, על תיקוניו.
5977. אשר לשכר טרחת עורך דין, הגעתי למסקנה כי יש מקום לחייב את הנתבעת, בשלב זה, בשכר טרחת עורך דין כשכר ביניים, כאשר שכר טרחת עורך דין בסוף ההליך ייקבע ביחס לכל תובע, באחוזים מהסכום שייפסק (טרם שמעתי טיעונים לגבי גובה האחוזים, על אף שהדברים מקובלים בענף הנזיקין, ואני פתוח לשמוע טענות משני הצדדים בנקודה זו).
5978. שכר טרחת הביניים נקבע בזה בסך של 10,000 ₪ לכל תובע שלגביו נקבעה האחריות, דהיינו: רובם של התובעים בפרקים יז-עה (למעט אלו שלגביהם לא נקבעה אחריות הרש"פ ואשר עניינם הסתיים בפסק דין, ולא בהחלטה הקובעת את חבות הרש"פ והמשך ההליך בעניינו של התובע, לצורך כימות נזקיו).
5979. אשר לתובעים שתביעתם נמחקה עקב היעדר סמכות, אומר את הדברים הבאים:
במובחן ממקרים רגילים, שבהם תובע שהפסיד בדינו מחויב בשכר טרחת עורך דין של הנתבע, מקובל – לאורך שנים – שלא לחייב תובעים בשכר טרחת עורך דין, בתיקים שבהם תביעתם נדחתה, כאשר מדובר בנזקי גוף והתובע סבל מעצם האירוע, מבחינה בריאותית.
לאחרונה, נקבע חריג לחריג, והוא: חיוב תובע בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, כאשר הוברר שתביעתו הוגשה על בסיס כוזב (ראה הניתוח של כב' השופט שלמה פרידלנדר בת.א (באר שבע) 3247/04 אבו עאיש שאקר נ' עיריית רהט (2016), ואזכור הדברים בהחלטתי בת"א 60383-06-14 עבידאת חברה לבניין בע"מ נ' בנק ירושלים בע"מ (2016) (בפיסקה 67).
בענייננו, לא מחקתי את תביעותיהם של התובעים מחמת כזב, כלל וכלל. סבור אני שרובם ככולם של התובעים סיפרו את האמת לגבי מעצרם, אלא שקבעתי כי חלק מן התובעים אינו בעל זכות עמידה, בהתאם לחוק הישראלי, בפני בתי המשפט בישראל. תביעותיהם של תובעים אלו, נמחקו, על דרך הכלל, מחמת העדר סמכות שיפוט.
יתרה מזו, אי הצגת המסמכים הרלבנטיים על ידי הרש"פ ואי הציות להחלטות בית המשפט, בנקודה זו, גם הוא בא לכלל ביטוי בכך שהנתבעת לא זוכה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כאמור גם בפרק כא.10 לעיל).
הצדק מחייב, אם כן, כי תובעים אלו לא יחויבו בתשלום שכר טרחת עורך דין של הנתבעת, הגם שתביעתם נמחקה (זאת ייאמר, מעבר לכך שחיובם בשכר טרחת עורך דין עלול היה להביא לתוצאה שאין הדעת סובלתה, לפיה קורבנות של עינויים, ישלמו שכר טרחת עורך דין למעניהם).
לפיכך, החלטתי שלא לחייב את התובעים שתביעתם נמחקה או נדחתה, בשכר טרחת הנתבעת.
עט. פסיקתאות
5980. לנוחיות הקורא, ושם מניעת הצורך בפניית הצדדים, להלן פסיקתאות ביחס לכל אחד מן התובעים, שהינם תמצית של תת הפרק האחרון של כל אחד מן הפרקים המתייחס לכל אחד מן התובעים.
5981. לעניין תובע מס' 1 בת.א. 6120/04 (פרק יז):
הנתבעת חבה בנזיקין בעוולת "כליאת שווא" של התובע בפרק זה, ביחס לשתי תקופות: בגין מעצר, שראשיתו ביום 1.4.00, וסופו ביום 5.4.00, וכן בגין תקופת המעצר השנייה, שהחלה ביום 26.11.2000, לתקופה של כשנה וחצי, עד כניסת צה"ל לאזור יהודה ושומרון, באפריל 2002.
בדברי התובע יש כדי להוות ראשית ראיה לכך שהוא אכן עונה, הן בתקופת המעצר הראשון והן במהלך מעצרו השני בידי הרשות הפלסטינית. הנתבעת תחוב כלפיו בעוולת התקיפה בשל עינויים אלו, אשר את היקפם ונזקם אאמוד בחלק פסק הדין אשר יעסוק באומדן נזקיו של כל תובע ותובע.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט כאמור לעיל (פיסקה 5976).
הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.
5982. לעניין תובע מס' 2 בת.א. 6120/04 (פרק יח):
סמכות השיפוט בתביעתו של התובע הינה סמכות שיפוט ישראלית.
כמו כן, נקבע כי התובע נעצר על ידי הרש"פ, וכי מעצרו היה בגדר "כליאת שווא", לעניין העילה הנזיקית, ביחס לכל תקופת מעצרו, מאז חטיפתו בירושלים, ביום 18.4.01, ועד ליום שחרורו מכלא חברון ביום 28.5.02.
כמו כן, נקבע, כי במעצר הנ"ל, עונה התובע 2 על ידי אנשי הרש"פ.
ביחס לתובע זה, ההחלטה הינה בגדר החלטת ביניים "חיובית", שתוצאתה היא כי יש לדון בשלב הבא של קביעת הנזק והפיצוי, בעניינו של תובע זה.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט כאמור לעיל (פיסקה 5976).
הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.
5982. לעניין תובע מס' 4 בת.א. 6120/04 (פרק יט):
סמכות השיפוט בתובענה שהגיש התובע נתונה לבית משפט ישראלי, בין משום אזרחותו הישראלית של התובע ובין משום העילה הביטחונית בה הואשם.
כמו כן נקבע כי התובע נעצר על ידי אנשי הרש"פ, וכי מעצרו היה בגדר "כליאת שווא", לעניין העילה הנזיקית, וזאת ביחס לכל תקופת מעצרו, מיום 13.11.00, ועד ליום שחרורו, ביום 11.4.02.
כמו כן נקבע, כי במעצר הנ"ל, עונה התובע זה על ידי אנשי הרש"פ.
ההחלטה ביחס לתובע זה, הינה בגדר החלטת ביניים "חיובית", שתוצאתה היא כי יש לדון בעניינו גם בשלב הבא של קביעת הנזק והפיצוי.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט כאמור לעיל (פיסקה 5976).
הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.
5983. לעניין תובע מס' 6 בת.א. 6120/04 (פרק כ):
התובע נעצר על ידי אנשי הרש"פ, דהיינו כוח 17, הנמנה על מנגנון הרש"פ. מעצרו מנוגד לדין, הן בשל היותו בעל תעודת זהות ישראלית, הן בשל מקום המעצר והן בשל עילת המעצר, ועל כן, מעצרו הינו בגדר "כליאת שווא", לעניין העילה הנזיקית, וזאת ביחס לכל תקופת מעצרו, מיום 21.7.00, ועד ליום שחרורו, דהיינו: 11 חודשים.
כמו כן נקבע בזה כי תובע זה עונה על ידי אנשי הרש"פ, קרי: אנשי כוח 17.
החלטה זו, הינה בגדר החלטת ביניים "חיובית", שתוצאתה היא כי יש לדון בשלב הבא של קביעת הנזק והפיצוי, בעניינו של תובע זה.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט כאמור לעיל (פיסקה 5976).
הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.
5984. לעניין תובע מס' 8 בת.א. 6120/04 (פרק כא) (פסק דין):
התובע לא הוכיח כי מעצרו בידי הנתבעת התבצע על רקע ביטחוני, ואת העדר הסמכות של רש"פ לעצור אותו. כפועל יוצא לא הוכיח התובע כי התובענה שהגיש בפניי נוגעת לעניינים ביטחוניים או כי ההכרעה בה גוררת אחריה נפקויות ביטחוניות כלשהן.
בהתאם להעברת הסמכויות בהתאם להסכמי הביניים, התובענה האזרחית שבפניי ככל שהיא נוגעת למעצרו של התובע בגין כל עילה שהיא או להתנהלותה של הנתבעת כלפי התובע במהלך מעצרו זה, איננה מצויה בסמכות השיפוט של מדינת ישראל. גם הפורום הנאות לדון בעניין זה, אינו בית המשפט בירושלים אלא בית המשפט המקומי באזור יהודה ושומרון.
לאור תוצאה משפטית זו, ביחס לעצם המעצר, לא ראיתי צורך לדון בשאלת העינויים, שכן גם עניין זה מקומו בבית המשפט המקומי באזור יהודה ושומרון ולא בבית משפט זה.
מבחינה דיונית, התוצאה היא – כי התביעה נמחקת, ולא נדחית.
מחיקת תביעה זו אין משמעותה שאין לתובע אפשרות אחרת למצות את זכויותיו (מבלי שהבעתי לגביהם עמדה), וזאת בין היתר, בכך, שמבחינה מעשית, התובע יוכל לפתוח תיק בבית משפט "אזרחי" באזור יהודה ושומרון, ושם להגיש את תביעותיו.
חזקה על הרש"פ כי לא תמנע מן התובע גישה לבית המשפט המקומי "האזרחי" באזור יהודה ושומרון, ולא תעלה כל טענות דיוניות המונעות את ניהול התביעה לגופה (השווה לעניין זה את עמדת בית המשפט העליון בפרשת אבו ג'חלה (פיסקה 384 לעיל), שבו הניח נשיא בית המשפט העליון, כי הנתבעת שם, חברת החשמל המזרח ירושלמית, לא תעלה טענת התיישנות, אם התביעה תוגש תוך שנתיים מיום מתן פסק הדין של בית המשפט העליון).
כל צד יישא בהוצאותיו.
5985. לעניין תובע מס' 9 בת.א. 6120/04 (פרק כב) (פסק דין):
מאחר והתובע לא הוכיח את העדר סמכות של רש"פ לעצור אותו, ומשקל הראיות הכללי הוא, כי הסיבה למעצר מבוצע בסכסוך אישי של התובע ומשפחתו עם משפחה אחרת, בכפרו, כפר קירה, התובע אינו זכאי לקבל סעדיו במסגרת תביעה זו, וכי, הפורום הנאות לדון בעניין זה, אינו בית המשפט בירושלים אלא בית המשפט המקומי באזור יהודה ושומרון.
הגעתי למסקנה כי אין לתובע זיקה "ביטחונית", המצדיקה הפעלת סמכות בית משפט זה. לאור תוצאה משפטית זו, ביחס לעצם המעצר, לא ראיתי צורך לדון בשאלת העינויים: גם עניין זה מקומו בבית המשפט המקומי ולא בבית משפט זה. בהעדר סמכות, אין זה ראוי כי בית המשפט יביע איזה שהיא עמדה, גם אם הוצגו בפניו ראיות באותו נושא.
מבחינה דיונית, משמעות פסק הדין היא כי התביעה, ביחס לתובע זה – נמחקת (ולא נדחית).
מחיקת תביעה זו, כלפי התובע הנוכחי, אין משמעותה מניעת האפשרות למצות את זכויותיו (מבלי שהבעתי לגביהן כל עמדה), וזאת, בין היתר, בכך, שמבחינה מעשית, התובע יוכל להגיש תביעתו בבית משפט "אזרחי" באזור יהודה ושומרון.
חזקה על הרש"פ כי אם תוגש תביעה על ידי התובע לבית המשפט המקומי ביהודה ושומרון – ובכך, "יגשים", התובע את בקשת הנתבעת בסיכומיה – שלא תמנע מן התובע גישה לבית המשפט המקומי "האזרחי" באזור יהודה ושומרון, ולא תעלה כל טענות דיוניות המונעות את ניהול התביעה לגופה (השווה לעניין זה את עמדת בית המשפט העליון בפרשת אבו ג'חלה (פיסקה 384 לעיל), שבו הניח נשיא בית המשפט העליון, כי הנתבעת שם, חברת החשמל המזרח ירושלמית, לא תעלה טענת התיישנות, אם התביעה תוגש תוך שנתיים מיום מתן פסק הדין של בית המשפט העליון).
כל צד יישא בהוצאותיו.
5986. לעניין תובע מס' 12 בת.א. 6120/04 (פרק כג) (החלטות ופסק דין):
הוכח, עובדתית ומשפטית, כי התובע נעצר על ידי אנשי הרש"פ, וכי בשני המעצרים (הראשון והרביעי) מעצרו היה מנוגד לדין, בשל עילת המעצר, שהיא עילה ביטחונית שאינה בסמכות הרש"פ.
על כן, מעצרים אלה הינם בגדר "כליאת שווא", לעניין העילה הנזיקית, וזאת ביחס לשתי תקופות המעצר האמורות: התקופה הראשונה היא תקופת המעצר שמיום 22.2.96 ועד יום 18.02.1999; והתקופה הרביעית היא תקופת המעצר שמיום 05.08.01 ועד יום 13.03.02.
אשר לעילות התביעה ביחס למעצר השני והשלישי, לאור קביעתי כי עילות המעצר היו בתחום ה"פלילי", דהיינו: בתוך סמכות הרש"פ, תביעת התובע ביחס לשתי תקופות מעצר אלה – נמחקת, ואין במחיקה זו כדי לגרוע מזכותו, אם רצונו בכך, להגיש תביעה נפרדת נגד הרש"פ, מבלי לקבוע עמדה האם יש לו עילת תביעה מתאימה בגין מעצרים אלה.
כמו כן נקבע, כי בשני המעצרים הללו, הראשון והרביעי, עונה התובע זה על ידי אנשי הרש"פ. לתובע קיימת גם עילה נזיקית של תקיפה ביחס לשתי תקופות מעצרו, אשר לגביהן נקבע כי קיימת לרש"פ אחריות נזיקית.
מסקנתי, ככל שמדובר במעצר הראשון והרביעי, היא בגדר החלטת ביניים "חיובית", שתוצאתה היא כי יש לדון בשלב הבא של קביעת הנזק והפיצוי, בעניינו של תובע זה.
ככל שמדובר במעצר השני והשלישי, החלטתי היא בגדר פסק דין, המוחק את התביעה בשתי עילות אלה.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט כאמור לעיל (פיסקה 5976).
הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.
5987. לעניין תובע מס' 13 בת.א. 6120/04 (פרק כד):
נקבע בזה כי התובע בפרק זה נעצר על ידי אנשי הרש"פ, וכי מעצרו מנוגד לדין, הן בשל מקום המעצר (ליד קבר רחל, באזור C), והן בשל עילת המעצר, שהיא עילה ביטחונית, ועל כן, מעצרו הינו בגדר "כליאת שווא", לעניין העילה הנזיקית, וזאת ביחס לכל תקופת מעצרו, מיום 06.07.2000, ועד ליום שחרורו, ביום 2.1.2002.
כמו כן נקבע בזה כי התובע בפרק זה עונה על ידי אנשי הרש"פ.
החלטה זו, הינה בגדר החלטת ביניים "חיובית", שתוצאתה היא כי יש לדון בשלב הבא של קביעת הנזק והפיצוי, בעניינו של תובע זה.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט כאמור לעיל (פיסקה 5976).
הנתבעת תשלם לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.