--- סוף עמוד 178 ---
314. כאשר מתעורר מתח בין שתי מערכות המשפט: הדין המקומי החל ביהודה ושומרון (שהוא עצמו כולל את הרבדים ההיסטוריים של המשפט העותומאני, המנדטורי והירדני), מצד אחד, ותחיקת הביטחון (שנחקקה מאז 1967 על ידי הממשל הצבאי), מן הצד השני, העדיפות הנורמטיבית בין שתי מערכות החוק הללו נקבעה על ידי הריבון דה פקטו, הוא מפקד האזור, בסעיף 8(א) לצו בדבר פרשנות [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1729), תשע"ד-2013:
"תחיקת הביטחון עדיפה על כל דין, אף אם לא ביטלה אותו במפורש"
[זה היה הנוסח המקורי של סעיף 8(א) לצו בדבר פרשנות (אזור הגדה המערבית) (מס' 130), תשכ"ז-1967; הובא וצוטט אצל דרורי, חקיקה, עמ' 220]/
315. ניתוח זה מבוסס על ההנחה המשפטית הטכנית בדבר הרציפות המשפטית ביהודה ושומרון, החל מהתקופה העותומנית, המנדטורית, והירדנית.
[ראוי לציין כי בית המשפט העליון השאיר ב"צריך עיון" את השאלות המשפטיות הקשורות למעמד אזור יהודה ושומרון, בתקופת השלטון הירדני (בג"צ 61/80 אליקים העצני נ' מדינת ישראל (שר הביטחון), פ"ד לד(3), 595, בעמ' 597-598, מפי הנשיא, כב' השופט משה לנדוי, שלדבריו הסכימו כב' השופט בכור וכב' השופט – כתוארו אז – מנחם אלון; וכן ראה דברי כב' השופט – כתוארו אז – אליעזר ריבלין – בפרשת ינון, בסוף פיסקה 3, בעמ' 355, מול האות ו: "...זאת, בלי כל קשר לשאלה הנכבדה בדבר מעמדה של ממלכת ירדן בגדה המערבית, טרם נתפס האזור על ידי צה"ל, ובדבר עמידת החוקים שחוקקה הממלכה ההאשמית במבחני החוקיות המקובלים במשפט הבינלאומי הפומבי"].
316. אשר על כן, ראוי ליטול את ההגדרה הבסיסית לעבירת הביטחון מן הצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009 (פורסם בקובץ המנשרים, מספר 234, מחודש דצמבר 2004, עמ' 5902). לאחר מכן, תיבחן השאלה האם "עבירת ביטחון" זו היא העבירה הביטחונית אותה החריג הסכם הביניים (והמנשרים שהוצאו על בסיסו) מסמכות השיפוט של הרשות הפלסטינית והותירה בסמכות שיפוט ישראלית.
מכל מקום, הצו האמור מגדיר בסעיף 1 שבו את המושג "עבירת ביטחון" כ"עבירה מבין העבירות המנויות בתוספת השלישית לצו זה".
--- סוף עמוד 179 ---
זו לשונה של התוספת השלישית (באותיות מודגשות מופיע הטקסט, כפי שהוא בצו, ובין סוגריים מרובעות, באותיות רגילות, הבאתי את כותרת השוליים של הסעיף המיועד או תמצית תוכנו):