--- סוף עמוד 190 ---
ישראלים. אלו הם מעשים בעלי השפעה עתידית ביטחונית מובהקת, אשר המניע להם לא יכול להיות אחר מאשר מניע ביטחוני.
אשר על כן, תהיה סמכות השיפוט בידי ישראל, ולא בידי הרש"פ.
ט.5.6.6 כיצד יש לראות, מבחינה משפטית, את משתפי הפעולה (המשת"פים), וכיצד הדבר מתיישב עם כללי "תקנת הציבור"?
339. הרש"פ טוענת (ראה: פיסקה 60 לעיל), כי שיתוף פעולה מצד תושבי האיזור עם מדינת ישראל, ובכלל כך גם שיתוף פעולה שמטרתו היא מניעת פיגועי חבלה, מהווה עבירה על חוקיה או על מנהגיה של הרש"פ, וכי אין כל פגם מוסרי בכך שהרש"פ פועלת לעצור את מי שנחשד בשיתוף פעולה, כאמור.
340. לא אוכל להסכים לטענה זו, בין היתר, בשל חוסר תום הלב הטמון בה, מינה וביה.
341. קבלת טענה זו של הרש"פ היא הכשר לטענה כי אדם המסכל פיגועים הוא "עבריין", שניתן לעוצרו בתחומי יהודה ושומרון. דבר זה, לא רק שהוא סותר את מהות הסכם הביניים, אלא שגם אם היה הדבר קבוע, כדין, במשפט החל ביהודה ושומרון (ולטעמי אין הדבר כן, בשל הסכם הביניים), לא היה ניתן ליישם דינים אלה על ידי בית משפט של מדינת ישראל, קודם כל בשל מגבלת תקנת הציבור.
342. אקדיש למשפט הבינלאומי הפרטי ולכללי ברירת הדין דיון נפרד (ראה פרק יג להלן). אולם, בהקשר הנוכחי, ראיתי לנכון לומר מספר דברים על עקרון תקנת הציבור, ויישומו לעניין שבפנינו.
במסגרת הדיון הבסיסי על מושגי היסוד בברירת הדין, מצביעה פרופ' סיליה פסברג על כך שראשוני העוסקים במשפט בינלאומי פרטי "הכירו בסייג המאפשר למדינה לסרב להחיל דין זר הפוגע בתקנת הציבור שלה" (פסברג, בינלאומי פרטי, כרך א, עמ' 112).
--- סוף עמוד 191 ---
במסגרת "קטגוריות המובילות לצמצום תחולתו של דין זר" (כותרת סעיף ד של פרק 3, בספרה של פרופ' פסברג בינלאומי פרטי, כרך א, עמ' 140), מיוחד דיון לתקנת הציבור (שם, עמ' 140-141), כדלקמן (ההדגשה במקור):
"קטגוריה אחת שמאפשרת לפורום לסרב לקיים את מצוות כלל ברירת הדין היא תקנת הציבור. כאשר תוכנו של הכלל הזר נוגד את תקנת הציבור המקומית, הפורום רשאי שלא להחילו. קטגוריה זו הוכרה כחריג לכללי ברירת הדין... וזכתה לאישור ועיגון... היא משמשת חריג קודם כול במובן זה שהיא מכשירה סטייה מכלל ברירת דין נתון. אך היא חורגת גם מהנחות היסוד של המודל המסורתי משום שהיא מאפשרת לפורום להכריע בדבר תחולתו של דין זר ספציפי על יסוד תוכנו, תוך סטייה מהעיקרון שתחולתם של דינים נקבעת על פי קני מידה שוויוניים ומופשטים. אשר על כן, הוסכם על הכול שאין להפריז בשימוש בתקנת הציבור ויש לפסול דין זר רק במצבים נדירים וקיצוניים ביותר.