האם במקרה כזה תהיה סמכות השיפוט – ככל סמכות שיפוט אזרחית אחרת – הנתונה מאז החתימה על הסכם הביניים בידי הרש"פ, או שמא עקב הנסיבות המיוחדות שלה, היא תיוותר בידיה של ישראל?
אבחן את המצב המשפטי בעניין זה.
העבירה של כליאת שווא או תקיפה אותה בצעה הרשות, כלפי אותם התובעים שיוכיחו את המעשים הללו (ראה: הפרקים הפרטניים יז עד עה להלן) שהיא בעלת השלכות ביטחוניות ברורות – הינה בסמכות שיפוט של ישראל.
אילו היה מדובר בכתב אישום פלילי, המוגש בגין ביצוע עבירת כליאת השווא והתקיפה, הרי שהיה להגישה בבית המשפט הצבאי המתאים.
ברם, בענייננו התובענה המוגשת היא תובענה אזרחית בעלת נגיעות ביטחוניות. האם דינה של תובענה אזרחית ביטחונית – בעיניו של הסכם הביניים – להיות מוגשת בתחומי הרש"פ, כמו יתר אחיותיה האזרחיות, או שמא דינה להיות מוגשת בבית המשפט הישראלי, בגין האלמנטים הביטחוניים שבה?
--- סוף עמוד 209 ---
לציין כי המונח "תובענה אזרחית בעלת מאפיינים ביטחוניים" כלל אינו קיים בהסכם הביניים, הגם שאין זו הפעם הראשונה שתובענה אזרחית "בעלת מאפיינים ביטחוניים" מוגשת בבית המשפט הישראלי. בעניין זה ראה לדוגמא בג"ץ 3418/05 אידה נודל נ' ראש ממשלת ישראל [פורסם בנבו] (2005) בו תואר מצב הדברים הבא:
"מתגובת המדינה עולה כי בראשית חודש מארס 2005, נעשו פניות שונות בהקשר זה מטעם שרת המשפטים ומטעם היועץ המיוחד לראש הממשלה לגורמים בכירים ברשות הפלסטינית. בפניות אלו הובהר כי מדינת ישראל לא תשלים עם הוצאות להורג על רקע של שיתוף פעולה עם ישראל, וזאת בלא קשר לשאלה אם הנידונים למוות אכן שיתפו פעולה עם ישראל. כן הובהר כי תהליך שחרור האסירים נסמך על כך שלא ייעשו הוצאות להורג על רקע שיתוף פעולה עם ישראל. עמדת ישראל הובהרה לרשות הפלסטינית פעם נוספת בישיבתה האחרונה של הוועדה המשותפת לשחרור אסירים שהתקיימה ב 8.5.05. כעולה מתשובת המדינה השיבו נציגי הרשות הפלסטינית, כי יושב ראש הרשות הפלסטינית ביקש מהם להודיע, שאין בכוונת הרשות לממש את פסקי הדין בדבר הוצאתם להורג של משתפי פעולה עם ישראל. פניה נוספת נעשתה לרשות הפלסטינית מטעם שגריר ארצות הברית בישראל, ומבדיקת המשיב עמו עולה כי אף היא נענתה, שאין בכוונת הפלסטינים לממש את פסקי הדין".
הינה כי כן, לא נותר עוד ספק כי להתנהלותה של הרש"פ כנגד מי שנחשד להיות משתף פעולה עם מדינת ישראל ישנן משמעויות ביטחוניות רחבות.