377. באותם מקרים בהם התובע אינו ישראלי והנתבעת – הרש"פ – אינה ישראלית, ועילת המעצר איננו נופל בגדרי סמכויותיה השיפוטיות של מדינת ישראל על פי הסכם הביניים, הרי שמכלול הנתונים מביא למסקנה כי אין זיקה מספקת המצדיקה סמכות שיפוט ישראלית.
התוצאה היא כי מעצר עקב עבירה פלילית שאינה ביטחונית, יוצר עילת תביעה אזרחית שאינה בעלת השלכות ביטחוניות. השיפוט בעניינים אזרחיים אלה, בהתאם להסכם הביניים, מצוי בידי בתי המשפט הפועלים בתחומי הרשות הפלסטינית.
לעניין אחרון זה נזקקתי בהרחבה, כולל ניתוח עובדתי ומשפטי, בפסק דיני מפרשת טינה, ולענייננו די בציטוט פיסקאות 170-171 לפסק הדין (מבלי לגרוע מהניתוח המפורט בפסק הדין):
"כמו כן, התובע כשל מלהוכיח כי עילות המעצרים הנטענים, או עילת המעצר שהתבצע בשנת 2010, נגעו לאינטרס ביטחוני של מדינת ישראל.
--- סוף עמוד 215 ---
משכך, אף אילו היה התובע מוכיח את דבר מעצרו, הרי שסמכות השיפוט הפלילית בעניינו נתונה הייתה לרשות הפלסטינאית.
בית המשפט הישראלי, במקרה זה, איננו יושב כערכאת ערעור על פסקיה הפנימיים של הרשות".
--- סוף עמוד 216 ---
י. נאותות הפורום 378-411
י.1 מבוא 378-381
י.2 דוקטרינת הפורום הנאות 382-386
י.3 יישום הדוקטרינה על התיקים שבפניי 387-410
י.4 סיכום 411
י. נאותות הפורום
י.1 מבוא
378. לאחר שהגעתי למסקנה – כמפורט בפרק ט דלעיל – כי בית המשפט הישראלי מוסמך לדון בתביעות הנזיקין הללו, עולה השאלה, שעורר ב"כ הנתבעת, בדבר נאותות הפורום. בהקשר זה הזכירה הנתבעת את חמשת השאלות שנפתחו לדיון בפרשת דיין.
שתיים מן השאלות הוכרעו על ידי בית המשפט העליון (אלו הן השאלה הראשונה והשאלה השנייה, כמצוטט בפרשת דיין, בעמ' 4, בין האותיות ג-ד):
א. חסינות הרשות מפני שיפוט פנימי של הרשויות השיפוטיות של מדינת ישראל;
ב. סמכות בית המשפט לדון בשאלות המדיניות והפוליטיות של קיום ההסכמים הבינלאומיים מכוחם קמה הרשות הפלסטינית.
379. את שלוש השאלות הנותרות, ביקשה הרש"פ לפתוח, שוב, בהליך הנוכחי, משום שהן – לפי הבנתה – לא הוכרעו בידי בית המשפט העליון.
380. שלוש השאלות הנותרות לדיון הינן אלה (פרשת דיין, שם, עמ' 4, בין האותיות ד-ה):
--- סוף עמוד 217 ---
ג. היות בית משפט בישראל פורום מתאים לדון במחלוקות שעניינן יישום הסכם בינלאומי.
ד. קיומה של עילת תביעה הנטענת על הסכם בינלאומי שלא אומץ בחקיקה פנימית.