390. אכן, ביהודה ושומרון המשיכו לפעול, כמעט מיד לאחר מלחמת ששת הימים, בתי המשפט האזרחיים, וזאת כחלק מחובת המימשל הצבאי להחזיר את הסדר על כנו, הכולל את המשך הפעלת המערכת השיפוטית (ראה, בהרחבה, דרורי, חקיקה, עמ' 118-121, והחקיקה של הממשל הצבאי המוזכרת שם; וכן ראה את סעיף 64 מציעתא לאמנת ג'נבה הרביעית בדבר הגנת אזרחים בעת מלחמה, 1949, והספרות המשפטית בעניין, כמובא בספרי, חקיקה, שם, בעמ' 118).
391. סמכות השיפוט של בתי המשפט המקומיים ביהודה ושומרון (במובחן מבתי משפט צבאיים), חלה הן בתובענות אזרחיות (ראה לדוגמא פסקי דין שתי המשפט בחברון, בית לחם ובית המשפט לערעורים ברמאללה, כפי שהובאו עלי ידי, חקיקה, שם, בעמ' 59-65) והן באישומים פליליים (ראה: בג"צ 481/76 פכרי עותמן ליפאוי נ' שר הביטחון, פ"ד לא(1) 266 (1976), מפי הנשיא, כב' השופט ד"ר יואל זוסמן והשופטים, כתוארם אז, חיים כהן ויצחק כהן; וכן ראה: משה דרורי, "סמכות שיפוט פלילית מקבילה בשטחים המוחזקים", הפרקליט, כרך לב (תשל"ט-1979), עמ' 386-396; וראה על כך גם בפיסקה 318 לעיל).
392. על מעמד השופטים המקומיים, ראה בדיון בבג"צ 174/85 גאלב חאג' מחמוד עלי חסן נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פ"ד לט(3) 245 (1985), שדן במעצרו של
--- סוף עמוד 222 ---
נשיא בית המשפט לערעורים ברמאללה (פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט, כתוארו אז, אהרן ברק).
393. באותם פסקי דין של בתי המשפט בישראל, שבהם נקבע כי הפורום הנאות הוא בית המשפט המקומי ביהודה ושומרון, נקודת המוצא של הדיון הייתה כי מערכת בתי המשפט המקומיים ביהודה ושומרון פועלת ומתפקדת, כאשר המימשל הצבאי דואג למינוי השופטים ומשלם את שכרם (ראה המקורות המופיעים בשלוש הפיסקאות הקודמות וכן ראה, את מחקרו המקיף של פרופ' קרייני, שהוזכר לעיל בפיסקה 383).
האמור לעיל נכון לכל תקופת הממשל הצבאי ביהודה ושומרון מאז 1967, כאשר הממשל הצבאי היה אחראי באופן מנהלי לבתי המשפט המקומיים, והשופטים בבתי משפט אלה היו תושבים מקומיים של אזור יהודה ושומרון.
הסכם הביניים, לא שינה, באופן עקרוני, את המתכונת האמורה, פרט לכך שמי שממנה את השופטים, ומי שמממן את פעילות בתי המשפט היא הרש"פ (דבר שעד הסכם הביניים נעשה על ידי הממשל הצבאי).
בכל מקרה, לא הובאו בפניי ראיות – בצורה רוחבית ומפורטת – ביחס לתפקוד בפועל של בתי המשפט המקומיים הללו, ביחס לתביעות אזרחיות, בכלל, וביחס לתביעות אזרחיות של תושבי יהודה ושומרון כנגד הרש"פ, כנתבעת, בפרט. בהעדר ראיות כאלה, משני הצדדים (התובעים או הנתבעת) אין לי אלא להניח, לכאורה, כי בתי המשפט המקומיים מתפקדים באופן רגיל.