העיקרון העולה מהמשפט המקובל האנגלי הוא, כי אין אחריות שילוחית על המעביד בשל תקיפה שמבצע העובד, אלא אם כן המניע של העובד, עובד לתקיפה, היה מניע של קידום עסקי המעביד. כך, למשל אם תקיפת העובד בוצעה מתוך מעשה צחוק או שובבות ולא מתוך רצון לקדם את עסקי המעביד, לא יהיה המעביד אחראי באחריות שילוחית. ייתכן כי במסיבות אלה יהיה המעביד אחראי באחריות ישירה לתקיפת העובד, וזאת אם ידע כי עובד מעובדיו רגיל להשתעשע ולהזיק תוך כדי כך לעובדים אחרים, ולא עשה דבר כדי למנעו מכך.
המוטיב של קידום עסקי המעביד חייב ללוות את מעשה התקיפה עצמו. אין זה מספיק כי קדם למעשה התקיפה מוטיב של קידום עסקי המעביד, אם עובר לתקיפה פעל העובד מתוך מניע אישי בלבד".
510. מאחר ומסתבר מאד כי כל החוקרים של מנגנוני הרש"פ פעלו לשם קידום "עסקי המעביד", קרי: חקירת משתפי פעולה נגד ישראל, שבעיני המעביד – הרש"פ – היה
--- סוף עמוד 294 ---
אינטרס חשוב, ניתן לקבוע משפטית כי הרש"פ אחראית באחריות שילוחית למעשי העינויים שבוצעו כלפי התובעים על ידי עובדי הרש"פ, על כל מנגנוני הביטחון שלה.
המשמעות היא אחת: במקרה שיוכחו קיומם של העינויים על ידי רובם של התובעים לא תוכל הרשות להישמט מאחריות בטענה כי היא לא ידעה אודותיהם דבר.
--- סוף עמוד 295 ---
יד. הראיות 511-700
יד.1 מבוא 511-515
יד.2 משפט בינלאומי פרטי – איזו שיטת
משפט חלה ביחס לדיני הראיות 516-527
יד.3 על מי נטל הראיה להוכיח כי פעולות
הרש"פ היו "כדין" או "שלא כדין"? 528-531
יד.4 העדר מסמכים 532-612
יד.1.4 הצורך במסמכים 532-547
יד.2.4 המסמכים החסרים – טיעוני
הצדדים 548-566
יד.3.4 הבסיס המשפטי לחובת התיעוד
של המעצרים – הדין החרוט 567-569
יד.4.4 הבסיס המשפטי לחובת התיעוד
של המעצרים – הפרקטיקה 570-576
יד.5.4 האם ניתן לקבל את טענת הנתבעת
והסבריה לגבי העדר המסמכים? 577-595
יד.6.4 העדר תיעוד ביחס לניהול החקירות
נגד התובעים 596-600
יד.7.4 האם היו מעצרים על בסיס הנחיה
בעל פה, ללא תיעוד? 601-605
יד.8.4 העדר מסמכים – סיכום 606-612
יד.5 מסמכי הצלב האדום 613-645
יד.1.5 התיעוד על המעצרים 613-617
יד.2.5 תיעוד העינויים או העדר תיעוד העינויים
במסמכי הצלב האדום 618-643
יד.3.5 מסמכי הצלב האדום – סיכום 644-645