539. יש לזכור כי לפי פקודת הנזיקים הנ"ל, הצגת כל צו מעצר שהוא, מהווה הגנה. בעניין זה, אפילו הייתה הנתבעת ממציאה צווי מעצר בעלי פגמים כאלו ואחרים, הרי שהיה די בכך כדי להרים את הנטל כי המעצרים הנטענים אכן נעשו על פי חוק (מבלי להתמודד עם שאלת חוקיות החוק, עליה עמדתי בפרק ט.6 לעיל, ולא אחזור על הדברים פעם נוספת).
541. העילה הנזיקית הנוספת היא תקיפה. עילה זו יכולה לחול ביחס למעצר, ככל שנעשה בחטיפה של העצור, ואף ביחס לעינויים, ככל שעבר אותם התובע הספציפי. תאורטית, עינוי יכול להתבצע ברחובה של עיר ללא מעצר; בפועל, טענת כל התובעים היא כי העינויים כלפיהם בוצעו על ידי אנשי הרש"פ, במהלך המעצר.
540. קשה להביא מסמכים המעידים על העדר עינויים; אך, מסמכים המתארים את שלבי
--- סוף עמוד 312 ---
החקירה, יכולים לשפוך אור על טענות התובעים ביחס למקום החקירה, שיטות החקירה, שעות החקירה, וכדומה, ומהם ניתן יהיה ללמוד האם טענות התובעים על עינויים משתלבים עם חומר הראיות האחר, אם לאו.
542. אוסיף ואומר, מעבר לצורך, כי גם אם הייתי מקבל את עמדת הנתבעת בדבר סמכותה לעצור את התובעים או מי מהם בעילות מעצר ביטחוניות (וכאמור לעיל בפרק ט.6 החלטתי להיפך, כי ככל שלא קיימת עילת מעצר לגיטימית והתובע נכלא בכל אופן, הרי מדובר בכליאת שווא, כאשר אין רלבנטיות לתקופת המעצר), העדר אסמכתאות בכתב למעצר, גם לשיטת הנתבעת, מעורר קושי, ומטיל ספק ביחס לאמינות טענת הנתבעת בדבר קיום הליכי מעצר תקינים, וממילא, ביחס לעצם אמיתות טענה זו.
543. העדר אסמכתאות למעצר, אין לראות בו פגם פרוצדורלי גרידא, כפי שמנסה הנתבעת "לגמד" עניין זה בסיכומיה.
544. לטעמי, כדי שבית המשפט ישתכנע שאכן המעצרים נעשו בדרך החוקית, יש להציג את צווי המעצר עצמם, אשר ניתנו על ידי הרשות המוסמכת (חוקרי המנגנונים השונים של הרש"פ, בשלב הראשון; שופט השלום – בשלב השני; והשופט המחוזי – בשלב השלישי).
545. לא כל שכן, שיש להציג את פסקי הדין שבהם נגזרו עונשי מאסר של שנים, כנטען על ידי הרש"פ, בתיקים מסוימים.
546. בתיקים שבפניי, ברובם הכולל של המקרים, לא המציאה הרשות צווי מעצר.
547. עניין זה מוביל אותנו לבחינת הסוגיה המשפטית הבאה, המצויה במחלוקת בין הצדדים: מהי משמעות העדרם של אסמכתאות ומסמכים רלבנטיים המתעדים את הביסוס המשפטי למעצרם או למאסרם של התובעים.
יד.2.4 המסמכים החסרים – טיעוני הצדדים