הוא העיד, בעמ' 976 לפרוטוקול מיום 9.12.13, את הדברים הבאים:
"ש. אם יש מישהו שעושה בעיות. אם אתה עובר ברחוב ורואה אותו. מה אתה עושה אתו?
ת. מעביר אותו ישירות למשטרה האזרחית. לנו אין סמכות לעצור.
ש. האם לטענתך לא היה אף מקרה שהיה אדם עצור אצלכם?
ת. נכון. אבל המתחם שלי היה ליד הכלא המרכזי. אבל אין לי שום קשר אליו. זה שייך למערכת השיפוט.
ש. אני מציג בפניך תצהיר מיום 11.3.13 המכיל 7 סעיפים, ואשר מתייחס לכליאה של אבו הנוד בחדר במטה הכוחות המיוחדים בשכם, זו החתימה שלך? (התקבל וסומן ת/444).
ת. כן. זה על פי הנחיה של יאסר ערפאת.
ש. מידת ההגינות לאפשר לך להגיד מה שאתה רוצה?
ת. אני אצלי היה אבו הנוד על פי החלטה פוליטית, הוא היה עצור במתחם שלנו, של המשטרה המיוחדת. הוא היה תחת טיפולים. הכינו לו חדר לטיפול נמרץ במתחם אצלי, וזה על פי הדעה של כוחות צה"ל הישראלים וזה בתיאום בין ישראלים לפלסטינים. ההסכם בין הרש"פ לבין הישראלים הוא שאבו הנוד ייעצר אבל בגלל מצבו הבריאותי הקימו לו חדר טיפול נמרץ במטה הכוחות המיוחדים.
--- סוף עמוד 329 ---
ש. מי נתן צו לעצור אותו?
ת. ראש הרשות, אבו עמר, נתן הוראה לרזי ג'בלי, מפקד המשטרה, לעצור את אבו הנוד. רזי ג'בלי ביקש ממני על פי הנחיות של אבו עמר שאבו הנוד יישאר אצלי במסגרת הכוחות המיוחדים.
ש. יש לך מקום מעצר או לא?
ת. אנחנו פינינו משרד של העוזר שלי ושם הוא ישב. וגם טיפולו בו רפואית.
ש. מי חתום על הצו שמותר לעצור אותו, איזה שופט?
ת. כשנפגע אבו הנוד והביאו אותו, בא לביה"ח, עצרו אותו בביה"ח והביאו אותו אצלי. הוא נשאר אצלי בערך 6-8 חודשים.
ש. בחודשים אלה, איזה שופט נתן צו למעצר שלו?
ת. זה ההנחיות של אבו עמר לרזי ג'בלי שהנחה אותי.
ש. לא שאלתי על יאסר ערפאת ולא על רזי ג'בלי שאלתי איזה שופט?
ת. הוא לא נעצר על פי צו שופט אלא רק על פי צו של יאסר ערפאת שהורה לרזי ג'בלי.
ש. האם בתקופה של 6-8 חודשים שהוא היה אצלך, הוא יצא מהמקום הזה או כל הזמן היה באותו מקום?
ת. לא עזב לשניה אחת.
ש. האם לקחו אותו מהמקום שלא עזב לשניה אחת לשופט כדי שיאריך לו את המעצר?
--- סוף עמוד 330 ---
ת. לא".
מדבריו של העד הנ"ל נראה כי אכן התבצעו מעצרים על בסיס אמירה בעל פה וללא צווי מעצר, ובפרט כאשר מדובר היה במעצרים בעלי גוון פוליטי.
אין בדברים אלו כדי להוות ראיה פוזיטיבית לכך שגם בעניינם של התובעים שבפניי התבצעו המעצרים באותו האופן; אך, יש בכך כדי להטות את הכף לעבר ההנחה כי גם מעצרים כגון אלו ייתכנו בתחום סמכותה של הנתבעת.