603. המיקוד לעניין מעצרים בגין עילת שיתוף פעולה מצא את ביטויו בנספח א2 לתצהיר העד מטעם הנתבעת, מועצתם קשוע, שהינו רשימה של עצורים שהביטחון הכללי הורה על הארכת מעצרם, לצורך המשך חקירתם בנושא "הקשר שלהם עם המודיעין הישראלי".
604. ממסמך זה ניתן להבין בבירור כי ארגון הביטחון הכללי של הרשות נהג לעצור אנשים באמצעות מסמך (בניגוד לצו מעצר חתום על ידי בית משפט כראוי במדינות מתוקנות), בפרט במקרים בהם היה מדובר בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל ("נא להורות על המשך מעצרם של המוזכרים לעיל תושבי קלקיליה להמשך חקירתם בנושא הקשר שלהם עם המודיעין הישראלי"). "עילות המעצר" היו שיתוף פעולה עם ישראל או קשר עם המודיעין הישראלי, נושאים שכבר הסברתי בפרק ט.6 שאינם בסמכות מעצר של הרש"פ.
605. מסקנת תת פרק זה היא כי המעצרים בפועל התבצעו בגין עילות מעצר שאינן לגיטימיות בהתאם להסכמי הביניים. ייתכן שגם משום כך, התבצעו מעצרים אלו ללא אסמכתאות חוקיות מתאימות. מסקנה זו סותרת את דבריהם של חלק מאנשי הנתבעת אשר טענו כי נהלי המעצר ברשות הינם ברורים ומוחלטים, ואין איש זז מהם כמלוא הנימה.
יד.8.4 העדר מסמכים – סיכום
606. ב"כ התובעים, עו"ד קורנוויץ, כתב בסעיף 98א בפרק טו לסיכומיו, כדלקמן:
--- סוף עמוד 331 ---
"התובעת נשאלה בשאלונים על 70 כלואים, כמעט כולם היו כלואים יותר משישה חודשים. כל כלוא אמור היה להגיע כעשר פעמים לבית המשפט לצורך הארכת מעצרו, היו צריכים להיות כ- 700 אירועים של הארכות מעצרים בבתי המשפט. לכל פרוטוקול הארכת מעצר היה צריך להיות עותק ראשון שלה בבית המשפט, עותק שני אצל התובע או מבקש המעצר, עותק שלישי במתקן הכליאה ועותק רביעי אצל עורך דינו של הכלוא. היו צריכים להיות כ- 2800 פרוטוקולים של הארכות מעצר כשהם מפוזרים במקומות רבים ושונים".
607. לא מצאתי מענה לטענה זו בסיכומי הנתבעת, ועל כן אין לי אלא להסכים, בעניין זה, לדבריו של ב"כ התובעים.
608. אילו הייתה הנתבעת פועלת על פי דין, כטענתה, לא ניתן היה להשמיד את מלוא התיעוד על כך ב"הפצצות צה"ל על משרדי הרשות". התיעוד – על כל העותקים שלו (כנהוג במינהל ביורוקרטי) – אמור היה להיות מפוזר במקומות רבים ושונים. לפיכך, ניתן היה לאתר לפחות את חלקם של אותם עותקים מתוך מספר מוערך של כ- 2800 מסמכים.
מכיוון שכך, העדר הראיות בדבר הליכים הוגנים, המתבצעים בהתאם לחוקיו של גוף דמוקרטי בעל מודעות לזכויות אדם – כפי שטוענים באי כוחה של הנתבעת כי זה אפיונה של הרש"פ – יש בו כדי לעמוד לחובתה של הרשות, ולהעיד כי תיעוד על הליכים כאלו איננו קיים, מן הסיבה שהליכי המעצר כנגד התובעים לא התבצעו על פי דין, או אפילו בהתאם לחיקוק מוסדר כלשהו.