מה שהיה הוא שיהיה.
רואים אנו כי הרא"ש לא נרתע מלפסוק ומלחייב את הנתבע גם בשיטת המשפט העברי, שנקודת המוצא שלה היא 'עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר' [דברים יט, טו]. לא כל שכן שכך יש לנהוג בדורנו, כאשר שיקול הדעת השיפוטי הרחב יותר. מכל מקום, כמדינה שערכיה הם ערכי מדינה יהודית ודמוקרטית (כלשון סעיף 1א לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) רשאים אנו לפסוע בנתיב שסלל לנו הרא"ש, וכך נהגתי בפסק דין זה".
700. אין כאן המקום להאריך בדיון פנימי במשפט העברי, ביחס לגישתו של הרא"ש לעומת גישות אחרות (ראה, בין היתר, את האמור בספרו של פרופ' יובל סיני השופט במשפט העברי, במיוחד בעמ' 458, והסברו לגבי מעורבות הרא"ש בפרשה הנ"ל עקב בקשת המלכה. תמצית הדברים הובאו בפיסקה 346 לפסק דיני בת.א. 1131/95 יהודה אליהו נ' עוזי ישראל פור [פורסם בנבו] (2010).
--- סוף עמוד 370 ---
טו. נושאים נוספים
701. במהלך הדיונים, הובאו ראיות בנושאים רבים. גם בסיכומים הועלו שאלות, שעם כל חשיבותן, אינני סבור כי יש צורך להכריע בהן, לפחות לא בשלב הזה של קביעת החבות והאחריות.
702. דוגמא בולטת לקטגוריה זו היא טענת ב"כ התובעים, עו"ד קורנוויץ, כי הובאו בפניי עדויות של תובעים לגבי רצח אסירים בעת המעצר, וכי עלי לקבוע ממצא בעניין זה, כאשר לשיטת עו"ד קורנוויץ מדובר בנושא חשוב, עד כדי כך שלדעתו הוא "החשוב ביותר" שראוי שאדון בו (ראה: פיסקה 49 לעיל).
703. טענת ב"כ התובעים כי יש צורך לקבוע ממצא בעניין מעשי הרצח הנ"ל, בהקשר של הטראומה שנגרמה לתובעים בתיק זה, מעצם נוכחותם במעמד הרצח או בכך שנודע להם על הרצח בעת מעצרם, ועניין זה השפיע עליהם מבחינה נפשית.
704. עו"ד קורנוויץ מבקש גם כי ייקבעו כללי ראיות מיוחדים להוכחת מעשי הרצח האמורים, שכן לא הוצגו בפניי תעודות פטירה או ראיות ישירות על הרצח.
עניין זה חורג ממסגרת החלטה זו.
[אזכיר, מבלי לקבוע עמדה סופית, כי סוגיה קרובה, הועלתה במאמרו של פרופ' מנחם הופנונג (המובא בפיסקה 368), בעמ' 8 למאמר המודפס, בהערה 15, שם הוא מתייחס להחלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת אלה מירז), בת"ע 8898-05-11 [פורסם בנבו] שבה נענתה לבקשת אלמנה של סייען וקבעה כי הוא "נספה" ונפטר במרץ 2004 באחד מבתי הכלא של הרש"פ, לאחר שקודם לכן ביקרו אותו אנשי הצלב האדם. מאחר ופסק הדין פורסם כאשר השמות לא ניתנים לזיהוי, לא ברור האם מדובר באותו מקרה שאליו מתייחסים התובעים שבפניי או למקרה אחר, אם כי הנסיבות די קרובות].