הובא העניין לפני הדיין רבא.
אמר רבא לאותו אדם: 'השוק של מחוזא, מצוים באו אנשים. לך הבא ראיה ותיפטר מחובת התשלום על שבירת החבית'.
אמר לרבא רב יוסף: 'כמי פוסק אתה, האם כאיסי בן יהודה?'
אמר לו רבא: 'כן, כאיסי, ואנו סבורים כמותו, דבריו התקבלו להלכה'.
וכך מסופר בגמרא (שם), הסיפור השני:
ועוד אמרינן התם: ההוא גברא דאמר ליה לחבריה: 'זבין לי ארבע מאה דני דחמרא'. אזל, זבן ליה. לסוף אתא לקמיה, אמר ליה: 'זביני לך ארבע מאה דני חמרא, ותקיפו'. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: 'ארבע מאה דני חמרא תקיפי, קלא אית לה למילתא, זיל אייתי ראיה דמעיקרא כי מזבנת להו, חמרא מעליא הוה, ואיפטר'.
--- סוף עמוד 368 ---
אמר ליה רב יוסף בריה: 'כמאן, כאיסי בן יהודה'. אמר ליה: 'אין, כאיסי בן יהודה, וסבירא לן כותיה' '.
ובתרגום לעברית:
'אותו אדם שאמר לו לחבירו: 'לך קנה לי 400 כדי יין'. הלך וקנה לו.
לבסוף, בא לפניו ואמר לו: 'קניתי לך 400 כדי יין, והחמיצו'.
בא הדבר לפני הדיין רבא.
אמר רבא לקונה [הנתבע] השליח: '400 חביות יין שהחמיצו, קול יש לו לדבר [המאורע היה מפורסם וידוע], לכן לך הבא ראיה כי מתחילה, כשקנית את 400 החביות היין היה טוב, ותיפטר'.
אמר רב יוסף בנו של רבא לרבא: 'כמי את פוסק, האם כאיסי בן יהודה?'
השיב לו רבא: 'כן, כאיסי, ואנו סבורים כמותו'.
על בסיס שני פסק דין אלה מסיק הרא"ש כיצד לנהוג בטענתו של הנתבע שבפניו, ר' ישראל, כי פרע שטרי חוב בסכומים כה גבוהים:
'מהני תרי עובדי שמעינן [מאותם שני תקדימים אנו מסיקים], דכל דבר שיש לו פרסום וקול, ואי אפשר שלא יודע לשכנים, אין אדם נאמן עליו בשבועה. וגביית החובות אחר שנתקלקלו, יש להם פרסום גדול; כי אין הכותים פורעין אלא בכפייה ונגישה גדולה. ובכל יום מצוין יהודים בפני השופטים והנוגשים בגביות חובותיהם, ואי אפשר שיגבה יהודי אחד ממון גדול כזה בלתי שידעו שאר היהודים הנמצאים בערכאות הכותים. גם יוכל להתברר ע"י הנוגש
--- סוף עמוד 369 ---
והבעלי חובין. ואעפ"י שאין מועלת עדות כותי לישראל, מכל מקום, ידים מוכיחות, וראוי הוא שיברר כל זה' ".
699. לאחר ציטוטים רבים ונוספים משו"ת הרא"ש הנ"ל, ניתוחם ויישומם לפרשה שהייתה בפני אז בתיק בלום, סיימתי את הדיון באותו נושא בדברים שראיתי לנכון לסיימם גם כאן (פרשת בלום, בפיסקה 282):
"הארכתי לא מעט בציטוט דברי הרא"ש, כדי להסביר ולהוכיח כי אכן 'סדנא דארעא – חד הוא'. דרך בעלי דין להתחמק מתשובות או לשנות גירסאות או לומר כי אינם זוכרים או כי שאלה זו לא רלבנטית – אינה המצאה של בני דורנו.