--- סוף עמוד 366 ---
696. ובהמשך, מסכם הרא"ש את עמדתו לגבי סמכות דיין לקבוע ממצאים עובדתיים, על פי דיני הראיות של המשפט העברי, כדלקמן (שו"ת הרא"ש, שם; מצוטט בפרשת בלום, בפיסקה 271):
"כל זה סברתי והארכתי, להודיע שאין כח ורשות להוציא את הדין חלוק מתחת ידו, שצריך לגמור ולהשלים את הדין, כדי להטיל שלום בעולם. ולכך נתנו חכמים רשות לדיין לפסוק לפי ראות עיניו, במקום שאין הדבר יכול להתברר בראיות ובעדיות, פעמים באומד הדעת, ופעמים כמו שיראה הדיין, בלא טעם ובלא ראיה ובלא אומד הדעת, ופעמים על דרך פשרה.
ובדין זה, שהדבר ידוע שהנתבע טוען ברמאות, כמו שאבאר, לזכותו א"א [אי אפשר], כמו שאמר רז"ל: 'מדבר שקר תרחק'. להסתלק – אי אפשר, כמו שכתבתי. אם כן, על כרחו זקוק הדיין לדונו לפי אומד דעתו".
697. אחת הנקודות, שעו"ד קורנוויץ חזר וטען היא זו: אם כל המידע מצוי בידי הרש"פ, ואם כל העדים שטיפלו במעצרים ובעינויים הם אנשי הרש"פ, מדוע לא הביאה הרש"פ עדים אלה להגנתה? על כורחך, טוען עו"ד קורנוויץ, כי אין להאמין לטענת הרש"פ.
698. טיעון דומה מופיע בגמרא, והרא"ש מביא אותו כתימוכין לגישתו, שפורטה לעיל. לעניין זה אביא את הדברים שכתבתי בפיסקאות 272-273 בפרשת בלום, שם הובאו המקורות ופרשנותם:
"להוכחת דבריו אלה של הרא"ש, כי ניתן להתחשב בכך שיש מקרים הנעשים בפרסום לעומת מקרים הנעשים בצינעא, מביא הוא קטע גמרא שבו מצוטטת ברייתא בשם איסי בן יהודה, ולאחריה, ובעקבותיה, מובאים שני פסקי דין באותו כיוון. אביא עתה את הגמרא במקור ובתרגום לעברית (על פי שטיינזלץ). וכך מספרת הגמרא, בתלמוד הבבלי, מסכת בבא מציעא, דף פג, עמ' א:
'תניא: איסי בן יהודה אומר: 'אֵין רֹאֶה שְׁבֻעַת ה' תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם' [שמות, כב, ט-י], הא יש רואה – שיביא ראיה וייפטר'.
--- סוף עמוד 367 ---
וזה הסיפור הראשון המופיע בגמרא (שם):
"ההוא גברא דהוה מעבר חביתא דחבריה בריסתקא דמחוזא, תברה בזיזא דמחוזא. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: 'ריסתקא דמחוזא שכיחי בה אינשי, אייתי ראיה ואיפטר'. אמר ליה רב יוסף בריה: 'כמאן, כאיסי, דתניא: איסי בן יהודה אומר: אין רואה, שבועת ה' תהיה בין שניהם, אין רואה; הא יש רואה – יביא ראיה ויפטר'; אמר ליה: 'אין, כאיסי, וסבירא לן כותיה' ".
ובתרגום לעברית:
'אדם אחד היה מעביר חביות יין בשוק של העיר מחוזא, ושבר את החבית באחד מבליטות החומה של מחוזא.