סעיף 261 אף הוא מצוי בתוספת השלישית.
774. עבירה על הוראות סעיפים אלו, היא עבירה ביטחונית מובהקת, באשר היא מצויה בין העברות המנויות בתוספת השלישית לאותו החוק.
בהינתן כי העבירה בה הואשם התובע הינה עבירה של "סיוע לשב"כ הישראלי", הרי שסמכות השיפוט בגינה, הינה סמכות שיפוט ישראלית (כזכור, הסמכות לדון בפגיעה בפלסטינים, כאשר היא נעשית על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, אף היא נתונה לסמכות שיפוט של ישראל (ע"פ 3511/90 מדינת ישראל נ' מחמד ג'מיל עניזאן, פ"ד מו(3) 781 (1992). כמובהר בפרק ט.1.7.6 בכותרת תובענות אזרחיות בגין מעצר ביטחוני הסכם הביניים לא שינה נקודה זו).
--- סוף עמוד 21 ---
775. מעצר של הרש"פ בעילה ביטחונית, אשר מסורה, מבחינת סמכות השיפוט שלה, למדינת ישראל, משמעותה כרסום בסמכויותיה הביטחוניות של ישראל, על פי הסכם הביניים.
776. משמעות מעצר זה על ידי הרש"פ, היא, קודם כל, הפרה של הסכם הביניים, מפני שבכוונתה של הרש"פ למנוע את שיתוף הפעולה עם מדינת ישראל (דבר שהיא עצמה מחויבת לו, לפחות בהקשר של מניעת טרור), באמצעות איום והפחדה בלתי חוקיים על תושביה.
777. שנית, נטילה בכח הזרוע את סמכות השיפוט, במעשים בעלי אלמנט ביטחוני, שסמכות השיפוט בגינם מצויה על פי הסכם הביניים בידיה של ישראל, מהווה, לכשעצמה, כרסום בסמכויותיה הביטחוניות של ישראל, והיא עצמה, במהותה, מהווה עבירה בעלת השפעה פוטנציאלית על ביטחון האזור (ראה: ע"פ 3511/90 מדינת ישראל נ' מחמד ג'מיל עניזאן, פ"ד מו(3) 781 (1992))
778. מכל מקום, תובענה האזרחית בעלת נפקויות ביטחוניות, אף היא בסמכות השיפוט של מדינת ישראל (ראה בעניין זה פיסקה 374 לעיל).
המשמעות והתוצאה של הניתוח שהובא זה עתה היא כי בית משפט זה קנה לו סמכות שיפוט בתובענה שהוגשה על ידי תובע זה.
779. קביעתי לגופו של עניין, בהסתמך על הראיות שהובאו בפניי היא, כי הגם שייתכן שהליכי המעצר כנגד התובע התנהלו בהתאם לחוקיה של הנתבעת (אם כי הנתבעת עצמה לא הביאה, ואף לא אסמכתא אחת אודות הליכי מעצר או הארכת מעצר כנגד התובע, על פי חוקיה וכלליה שלה), הרי שאין בכך כדי להכשיר מעצר, שאיננו כדין, מבחינה מהותית.
הלכה למעשה אני קובע כי הנתבעת חייבת בנזיקין כלפי התובע, בגין מעצר, שראשיתו ביום 1.4.00, וסופו ביום 5.4.00.
יז.3.10 המעצר השני
--- סוף עמוד 22 ---
780. לא ראיתי בחומר הראיות כל אינדיקציה לשינוי מצבו של התובע, מבחינת אזרחותו בין המעצר הראשון למעצר השני.