790. בתצהיר הובא הפירוט, לפיו התובע נחקר על ידי חוקר בשם מוראד אבו רומיה, בחברון, ומשם עבר התיק לתביעה הכללית. במהלך החקירה, הודה ב.ש. בחשדות שיוחסו לו ובשיתוף פעולה עם ישראל, ללא שהופעלו עליו עינויים (לעניין אחרון זה, ראה הדיון בהמשך בתת פרק יז.5.9).
--- סוף עמוד 33 ---
791. עדותו של התובע, ביחס לעילת מעצרו השני, תאמה את דבריו של תצהירו של מוחמד קימרי (עמ' 7, לפרוטוקול מיום 25.1.11):
"ש. כשנעצרת בחודש 11 של שנת 2000, מה אמרו לך, למה עצרו אותך?
ת. דבר ראשון לקחו אותי מהדרך. עשו מחסום ולקחו אותי. הכניסו אותי לכלא. לא ראיתי אף בן אדם ולא ידעתי איפה אני נמצא. לא דברו איתי בהתחלה. אחרי כמה ימים כשדברו איתי אמרו לי: 'אתה עצור כי אתה משתף פעולה עם ישראל.
ש. הם בקשו ממך להודות בזה.
ת. כן, אני התנגדתי. עברתי 18 חודשים, הייתי מוכן לחתום על 18 שנים בכלא בישראל כי שם לא דין ולא דיין".
972. כך, בעמ' 25, לפרוטוקול מיום 23.2.11:
"ש. מה אמרו לך החוקרים כאשר נעצרת, שזאת הסיבה שהם עצרו אותך, מבלי שאני מבקש לדעת אם זה נכון או לא, אלא רק מה אמרו לך החוקרים?
ת. אני מנסה לזכור מילה אחת שאמרו לי החוקרים והיא ברחה לי. נזכרתי: ביטחון המדינה ("אמן דואלה")
ש. בתצהיר הראשון שלך, בסעיף 2 אמרת: 'הם עצרו אותי בטענה שאני עזרתי למדינת ישראל נגד המחבלים'.
ת. זה הכוונה שלהם. ביטחון המדינה.
ש. (בהמ"ש) האם המשפט הזה שכתוב בתצהיר הוא נכון או לא? האם משהו מהחוקרים שלך במשטרה אמר את המילים 'אתה עצור כי עזרת למדינת ישראל נגד המחבלים'?
--- סוף עמוד 34 ---
ת. למה הכוונה מחבלים?
ש. זה מה שכתבת.
ת. אני רוצה להביא לתשומת לב בית המשפט: החוקרים היו אומרים לי: 'אתה עשית נגד ביטחון המדינה'. כמו כן, חוקר אחר היה בא ואומר לי: 'אתה משתף פעולה עם מדינת ישראל נגד המחבלים'.
ש. זאת אומרת שאמרו לך לא רק שאתה נגד ביטחון המדינה, אלא גם שאתה משתף פעולה. אני אומר: 'אמרו לך שאתה משתף פעולה', ולא: 'אתה משתף פעולה'.
ת. אכן, אני מאשר. יש מן החוקרים שאמרו לי ככה ויש מן החוקרים שאמרו לי ככה".
793. בסיכומיה, זנחה הנתבעת את גירסתו של אבו רומייה, וטענה כי ב.ש. הודה כי הוא שיתף פעולה עם המודיעין הישראלי, וזה היה חטאו. בהסתמך על הראיות שהובאו בפניי, ניתן לומר כי המעשה המדויק אשר יוחס לתובע, היה סיוע למודיעין הישראלי בהריגה של מחבלים.
794. גרם מוות לאדם, תהיה זהותו אשר תהיה, הוא מעשה הבא בגדרן של עבירות לפי סעיפים 209 [גרימת מוות בכוונה] ו- 210 [הריגה], המצויות בתוספת השלישית לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009, ועל כן, עבירת גרם מוות לאדם נכללת בקבוצה הראשונה, הכוללת עבירות ביטחוניות מובהקות, שתכלית ביצוען מופנית נגד עצם קיומה של מדינת ישראל – לפי התוספת השלישית לצו בדבר הוראות ביטחון [נוסח משולב] (יהודה ושומרון) (מס' 1651), תש"ע-2009 (ראה פיסקה 332א לעיל).