יח.8 טענות הנתבעת
829. ב"כ הנתבעת הצביע על סתירה בדברי התובע, ביחס למועד קבלת תעודת הזהות הישראלית שלו כאשר פעם ראשונה אמר העד בעדותו כי הוא בעל תעודת זהות ישראלית, משנת 1995. ואילו לפי האמור בתצהירו, תעודת הזהות הישראלית שלו, הוצאה רק בשנת 1997. העד תיקן את עצמו בעדותו.
830. התובע אמר בעדותו, שהגיש 50 תלונות במשטרת ישראל, במגרש הרוסים ובמשטרת חברון, וציין כי בידיו מסמכים לגבי חלק מן התלונות, אך הוא לא ראה לנכון לצרף מסמכים אלו לדיון הראשון בו נחקר.
--- סוף עמוד 48 ---
בדיון השני, בו נחקר התובע 2, הוא הביא עימו מסמך, שכותרתו היא "אישור בדבר הגשת תלונה למשטרה מיום 11.3.04". באישור זה נכתב כי התובע שוחרר, ביום 28.5.02. כאשר נשאל מדוע הגיש את התלונה רק שנתיים אחרי האירוע, התחמק התובע הנ"ל ממתן תשובה ברורה.
831. טענה נוספת של הנתבעת מתייחסת לכך שהתובע ציין כי האיומים עליו החלו רק בשנתיים האחרונות לפני הגשת התביעה, דהיינו: בשנת 2009. גרסתו זו של התובע אינה ברורה, משום שהוא העיד כי בשנת 1996 הפסיק לעבוד במשטרת ישראל.
במסגרת תצהיריו, לא ציין התובע כי הוא היה נתון לחקירות במהלך המעצר, אלא רק בתחילת המעצר. לעומת זאת, בעת חקירתו בבית המשפט, העיד התובע כי נחקר במעצרו במשך חודשיים, ולאחר מכן היו מזמינים אותו לחקירה מידי פעם, בכל פעם שהתרחש אירוע, וכאשר נשאל התובע על שינוי הגרסה, ענה כי אינו מסוגל לרשום כל מה שמתרחש איתו.
832. הנתבעת הודתה שהתובע נעצר על ידה בחשד לשיתוף פעולה, ביום 18.4.01. התובע שוחרר עם הפלישה של צה"ל לחברון. התובע ציין בעדותו כי הודה באישומים שהועלו נגדו (היותו משתף פעולה) בחודשיים הראשונים לחקירתו. ברם, לאחר שהחקירה בעניין זה התהדקה, הובהר כי הודאתו של התובע, בפני חוקרי הרש"פ, ניתנה כבר 12 יום לאחר המעצר.
833. לתובע הוצג מסמך (נ/8), מיום 30.4.01. במסגרת החקירה התבקש התובע לקרוא שורה מאמצע העמוד הראשון של מסמך זה, והשיב "זה היה בתיאום עם הנהלת משטרת חברון, עם מנהל משטרת חברון משה בלילי".
834. התובע נשאל, בהמשך החקירה, האם זהו משה לוי ולא משה בלילי, זאת לנוכח חקירה קודמת של התובע, בה נשאל אם הכיר אדם בשם משה לוי, והשיב בשלילה. מתורגמנית בית המשפט הבהירה כי במסמך זה בשפה הערבית נרשם משה לוי ולא משה בלילי, וברור, אם כן, כי התובע אינו אומר אמת לגבי היכרותו עם אדם זה.