ש. אמרו לך גם שאתה עובד שב"כ?
ת. האשימו אותי בזה אך זה לא נכון".
852. התובע העיד פעם נוספת בעניין זה (עמ' 47, לפרוטוקול מיום 3.3.11):
"ש. האנשים שאתה דיווחת עליהם כשוטר, האם הם נעצרו?
ת. אני דרך עבודתי במשטרה כשוטר במדים ולא שוטר סמוי, אני חייב לעצור כל אדם שעובר על החוק ועובר עבירה.
ש. שאלתי האם אתה עצרת אנשים, בעקבות דיווחים שלך, האם נעצרו אנשים?
ת. אני אישית לא עצרתי אותם. אני לא נתתי אינפורמציה.
ש. מי עצר אותך במקסאד.
--- סוף עמוד 54 ---
ת. הייתה פעולה של חטיפה על ידי אנשים ששייכים לשב"כ הפלסטיני, הם עובדים עם השב"כ הפלסטיני.
ש. אתה לא מכיר אותם.
ת. היו רעולי פנים ואני לא מכיר אותם.
ש. איך אתה יודע שהם היו משירות המודיעין הפלסטיני?
ת. הם מסרו אותי לשב"כ הפלסטיני בבית לחם.
ש. אבל אתה לא יודע אם הם עצמם מהשב"כ הפלסטיני?
ת. אני הייתי עצור על ידי השב"כ הפלסטיני ולא על ידי מערכת אחרת.
ש. אולי נעצרת על ידי האנשים שהלשנת עליהם?
ת. בכלל לא".
853. הנתבעת, לעומתו, הציגה שתי גרסאות שונות לסיבת המעצר; הגרסה הראשונה מטעמה הוצגה בתצהיר התשובות לשאלון התובע (ת/ 705), בתשובה לשאלה מס' 6 ענה המצהיר כי התובע נעצר בחשד לשיתוף פעולה.
גרסה נוספת מטעמה של הנתבעת הייתה כי עילת המעצר של התובע הייתה כי הוא ירה, בנשק שקיבל ממשטרת ישראל, לעבר ילדים שזרקו אבנים על ביתו הפרטי. כך העיד מר מוחמד עות'מאן קימרי (עמ' 1816 לפרוטוקול מיום 10.9.15):
"ש. ג.נ.. מה הוא עשה רע שעצרתם אותו? מותר לך להסתכל בניירות.
ת. לא אני לא רוצה לעיין בניירת. ג.נ. לא נעצר אצלנו ונחקר בגלל שהוא עבד במשטרה הישראלית, אנחנו יודעים שג.נ. עבד במשטרה הישראלית לטובת
--- סוף עמוד 55 ---
החברה ולטובת העם, אבל ג.נ. היה לו אקדח מהמשטרה והוא השתמש באקדח הזה וירה באקדח הזה על ילדים קטנים שזרקו עליו אבנים. על הבית שלו, עליו אישית, אני לא יודע. על אף שחייל ישראלי שילד קטן היה זורק אבן על חייל ישראלי החייל לא היה יורה עליו בזמן שזרק אבן. וראינו אפילו החייל שהוא בורח בפני התינוק ולא יורה עליו".
854. אילו הייתה משמעות לעילת המעצר, ביחס לסמכויותיה של הנתבעת, הרי שהיה טעם לברר את אופיים המדויק של מעשי התובע, ולהתייחס לסתירה בגרסאותיה של הנתבעת.
ברם, היות וממילא נעדרת הנתבעת כל סמכות מעצר כלפי התובע (בשל היותו ישראלי ובגלל מיקום המעצר) בחינה זו הינה חסרת נפקות משפטית אמתית.