כא.3.3 תצהיר התובע, מיום 18.1.11
1003. גם מתצהיר זה (ת/103 ותרגום לעברית- ת/103א), עולה כי התובע היה כלוא בידי הרש"פ במשך חמש שנים. במהלך אותה התקופה הוא לא נלקח אפילו פעם אחת לבית משפט, ולא הודיעו לו למשך כמה זמן יישאר עצור. אנשי הרשות הודיעו לו כי הוא נכנס לכלא, ולא ייצא ממנו חי. עוד ציין התובע, כי אף אחד ממי שנחשד בשיתוף פעולה, לא נלקח על ידי הרש"פ לבית משפט.
1004. בנוסף היה התובע בחקירה אצל הרשות במשך שמונים ימים; מתוכם, במשך 18 ימים תלו אותו הפוך, שברו לו את רגל שמאל, ועינו אותו במהלך חקירותיו.
1005. כאשר ביקש התובע להיות מיוצג על ידי עו"ד, אמרו לו שאין עו"ד, וכך גם אמרו לכל מי שנחשד בסיוע למדינת ישראל
1006. התובע לא קיבל מסמך שבו פורטו האישומים כלפיו. אך, נודע לו שעילת מעצרו הייתה כי עבד עם השב"כ והרג אנשים. שמות האנשים אותם הרג – לטענת הרשות – לא נמסרו לו.
--- סוף עמוד 98 ---
1007. במשך אותם חמש שנים שהיה במעצר, נתנו לתובע להיפגש עם רופא רק פעמיים. הרופא לא כתב דבר בעניינו של התובע בשעת אותו הביקור, וכל ביקור היה בן פחות משלוש דקות.
כא.4.3 תצהיר תשובה של התובע לשאלון הנתבעת, מיום 5.8.08
1008. מהתצהיר (ת/104), עולה כי התובע נולד ברמאללה, ולאחר מכן התגורר בכפר. משם חטפו אותו, ביום 22.02.1997 כאשר בלילה הגיעו אליו אנשי השב"כ הפלסטינאי, שהיו לבושים במדי הרשות הפלסטינית, ואמרו לו שמבקשים אותו לחמש דקות, ויחזירו אותו לאחר מכן.
1009. בהמשך תצהיר התשובה נכתב כי התובע נשאר בכלא 61 חודשים, עד שצה"ל הגיע ושחרר אותו. לאחר השחרור עבר התובע להתגורר בישראל.
1010. בכל 61 החודשים בהם היה עצור, הובא התובע פעם אחת בפני שופט, ואמר לשופט כי הוא לא מודה בהאשמות שהאשימו אותו. הוא הוחזר לכלא, ולא הובא עוד בפני שופט.
1011. עוד כתב התובע בתצהיר התשובה האמור, כי בכלא ביקשו ממנו שוחד, כדי לסגור את התיק. אולם, הוא לא רצה לשלם את השוחד, ומשום כך, לא נסגר התיק כנגדו.
כא.4 עדות התובע
1012. עדות התובע נשמעה בפניי ביום 5.6.11 (עמ' 42 לפרוטוקול), וממנה עלה כי בזמן האירוע, הוא היה תושב יהודה ושומרון.
1013. הוא נעצר, ביום 22.02.1997, בביתו שלו בכפר, משם הועבר אל תחנת הכפר, שם היה חמש דקות בלבד. לאחר מכן, הגיע רכב פרטי, קשרו לו את העיניים והידיים, ולקחו אותו לרמאללה. אמרו לו, שאם יגיד מילה ברחוב, כי אז, יהרגו אותו.