1068. התובע מוסיף ומספר בתצהירו, כי אני הרש"פ לקחו ממנו את האוכל ובגדים, שהביאה לו משפחתו אל הכלא.
1069. כמו כן, נכתב בתצהיר התובע, כי כאשר היו מטוסים ישראלים טסים מעל הכלא, וכאשר ההנחה של אנשי הרש"פ הייתה כי המטוסים יפציצו את המקום, היו נועלים את התובע ועצירים נוספים, ויוצאים מהמקום, וזאת כדי שאלה שנשארו בכלא, וביניהם התובע, ימותו מההפצצה.
1070. התובע מספר עוד בתצהירו, כי שישה מחבריו היו מוחזקים על ידי "השב"כ הפלסטיני", והם אלה: איסמעיל עייש מרפת, מחמוד אלקרוג' מבידייה, עלי מג'מעיש, ברהאן מדיר איסתנא, ואחד מצרטא ואחד מסלפית. הרש"פ לקחו את כל השישה הנ"ל, והתובע אינו יודע מה עלה בגורלם.
1071. התובע זוכר אדם אחד בן 18, שהיה בכלא, ושמו מוחמד מג'מסי, שקפץ מהקומה השנייה, ונשברו לו הרגליים. כמו כן, זוכר התובע, גם אדם בשם אבו לטפי, שהיה בן שבעים, שקפץ מהקומה האחרונה, ונהרג. שני אנשים אלה, ניסו להתאבד, בגלל העינויים הקשים שעברו עליהם, ואשר בוצעו על ידי אנשי הרש"פ.
כב.2.3 תצהיר תשובה לשאלון הנתבעת, מיום 12.8.08
1072. מהתצהיר (ת/497), עולה, כי התובע נולד בכפר, ושם גדל עד שנתפס. בחודש הראשון במעצר, הוא היה בחקירה בשכם, ועינו אותו עינויים קשים. לאחר מכן, הביאו לשם רופא בשם ריאד, שאמר להם שמצבו קשה, ואם יישאר שם הוא יכול למות. לכן, שחררו אותו.
התובע היה משוחרר חודשיים, ומשהבריא, עצרו אותו שוב, ביום 26.06.01, במקום בשם סלפית, שם עינו אותו. אנשי הרש"פ, לקחו את התובע לבית חולים, צילמו לו
--- סוף עמוד 114 ---
את הגב והחזירו אותו לעינויים. התובע השתחרר, כאשר צה"ל נכנס לסלפית, ביום 31.03.02.
1073. בתצהיר התשובה לשאלון הנ"ל, נכתב גם כי הוריו של התובע הוציאו 18,000 ₪ על עורך דין.
כמו כן, מספר התובע בתצהיר הנ"ל, כי בכל ביקור הביאו לו הוריו בגדים, סיגריות ואוכל; אך, האחראים במעצר, לקחו לו אותם.
1074. כאשר היה התובע בכלא, העבידו אותו בפרך: במטבח – בלילה; וביום – בבניין.
לדבריו, סדר היום היה כזה: הוא היה מבשל עד עשר בבוקר; אחר כך הולך לעבודות בניין, עד שעה שלוש בצהריים; ישן שעתיים עד שעה שש; ושוב – עבודה במטבח עד השעה 12 בלילה; לאחר מכן – שינה עד חמש בבוקר; ותחילת עבודה במטבח.
1075. בתצהיר התשובה לשאלון כתב התובע, כי בגלל העינויים שעבר, הסכים להודות בכל מה שביקשו ממנו אנשי הרש"פ.
כב.3.3 תצהיר התובע, מיום 2.1.12