1112. ההכרעה הסופית, במסגרת פרק זה, תיקבע, אפוא, על פי עילת המעצר: ככל שיש בעילת המעצר אלמנט ביטחוני ביחס לישראל, הרי שזו תפקיע את כשרותו של המעצר על ידי הרש"פ, ואז יסווג המעצר כ"כליאת שווא", דבר שיפתח את הפתח לתובע לעבור לשלב הבא של גובה הנזק.
1113. אכן, בתצהיר תשובות לשאלון התובע, ענתה הנתבעת כי עילת המעצר הייתה "שיתוף פעולה עם ישראל", הא ותו לא. לכאורה, יש כאן מעין "הודאת בעל דין", המחייבת את הנתבעת.
1114. ברם, המילים "שיתוף פעולה עם ישראל", בלי פרטים, הוא מעין שם קוד לעצם המעצר, ולא הייתי רואה את הנתבעת ככבולה בתשובה זו, אלא אם כן יוצגו בפניי ראיות נוספות הקושרות את התובע עם היותו "משת"פ" או "סייען", במובן זה שהמעצר מנוגד להסכם הביניים, במיוחד כאשר כאן התובע עצמו טוען אחרת.
1115. יש לזכור, כי על התובע לשכנע את בית המשפט כי אכן מעצרו קשור לענייני ביטחון, וכי הרש"פ פעלה בניגוד להסכם הביניים, בכך שעצרה אותו, כדי שבית המשפט יקבע כי יש לו עילה בנזיקין, כלפי הרש"פ, בשל עוולת "כליאת השווא".
1116. אולם, עילת המעצר, אליבא דתובע עצמו, הינה נקמנות של משפחה בכפר קירא, עימה הייתה משפחתו שלו מסוכסכת. מדברי התובע עצמו עולה, והוא עצמו יודע, כי
--- סוף עמוד 124 ---
לא היה בעילה של שיתוף הפעולה עם ישראל, דבר וחצי דבר עם מעשיו, שהביאו למעצרו על ידי הרש"פ.
1117. משמעות הדברים היא, כי לאמיתו של דבר לא נעצר התובע בגין שיתוף פעולה עם ישראל, אלא כנקמה או מחמת סיבות אישיות אחרות, אשר אין להן ולא כלום עם ביטחון מדינת ישראל. יתירה מכך, מעדות התובע נראה, היה כי עילת "שיתוף פעולה עם ישראל" הינה "עילת סל", שבכל פעם שהרשות ראתה לנכון לעצור אדם, ללא סיבה ממשית, היא מאשימה אותו בעילה זו.
1118. נראה, כי הרשות עצמה הייתה מודעת לגיחוך שבמעצר זה, כאשר היא האשימה אותו, (ברצינות או שלא ברצינות), ברצח שהתבצע, כאשר היה התובע בן כ- 4 שנים בלבד.
1119. אכן, מי שקורא את הדברים יכול להתרשם, כי מדובר בדפוסי פעילות, שכנראה היו נהוגים ברשות הפלסטינית ובמערכת המשפט שלה, בתקופה שבה נעצר התובע (אין לי מידע על תקופה קודמת או מאוחרת יותר, פרט לראיות בתיק זה).
1120. אכן, נראה כי מדובר בשחיתות שלטונית; מעצרו של אדם רק בשל נקמנות של אחד מתושבי כפרו ושיתוף פעולה של הממסד עם נקמנות זו. ברם, שחיתות שלטונית איננה נכנסת לגדר סמכויות השיפוט של ישראל על פי חלוקת הסמכויות שבהסכמי הביניים.