1271. על כורחך אתה אומר, שגם בפעם הראשונה – היא הפעם היחידה בה מודה הנתבעת ואליה היא מתייחסת במסמכיה הפנימיים – הייתה עילת המעצר של התובע קשורה לשיתוף פעולה עם ישראל. גם על פי ההסברים שניתנו לתובע, ומכלול הראיות, ניכר כי המעצר הראשון, נבע משיקולי ביטחון.
ומה הייתה בדיוק העילה שיוחסה לתובע במעצרו הראשון? היות ונסתרה העילה שהציגה הנתבעת, הרי שאין לנו אלא לקבל את דברי התובע בעדותו, כי היה "סייען שב"כ" (ראה עמ' 1041, לפרוטוקול מיום 30.1.14). כלומר הנתבעת חשדה כי התובע שיתף פעולה עם השב"כ הישראלי.
1272. הלכה למעשה נותרה סמכות השיפוט בגין "עבירות" של מסירת מידע למודיעין הישראלי, בסמכות שיפוט ישראלית. מענה לדרישותיהם של גופי המודיעין בפרט כאשר מדובר בסיוע למניעת פעילות טרור כזו או אחרת, מתחייב על פי סעיף 261 לצו בדבר הוראת הביטחון, והוא מצוי גם בתוספת השלישית לאותו הצו ( ראה בעניין זה פיסקאות 772-774 לעיל), כך שעבירה על הוראות סעיפים אלו, היא עבירה ביטחונית מובהקת באשר הן מצויות בין העברות המנויות בתוספת השלישית לאותו החוק.
--- סוף עמוד 159 ---
לצורך העניין אין רלבנטיות האם למעשה המהווה את עילת המעצר, יש כדי להשפיע בפועל על ביטחון האזור; אין צורך שהשפעת המעשה על הביטחון תהיה מיידית. גם השפעה עתידית על ביטחון האזור עשויה להיות משמעותית ביותר.
1273. כפי שכבר פורט בהרחבה, פעמים רבות, על פי האמור בפרק ט.6, לעיל, הרש"פ אינה מוסמכת לעצור מאן דהוא, בגין עבירות ביטחוניות. וסמכות השיפוט בגין מעצר שנעשה בחוסר סמכות אשר עילתו היא עילה ביטחונית, מצויה אף היא בין סמכויותיה של מדינת ישראל לפי הסכם הביניים (ראה פרק ט.1.7.6 לעיל).
1274. מכאן, שהמעצר שבצעה הרשות כלפי תובע זה – אינו כדין. לתובע קיימת עילת תביעה בנזיקין, מכוח העוולה של "כליאת שווא", וזאת ככל שהדבר נוגע למעצר הראשון, מיום 22.2.96 ועד יום 18.2.99.
כג.2.2.3.11 המעצר השני
1275. עילת המעצר השני, אליבא דתובע, כתובה גם בעמ' 8 לת/451א:
"בתאריך 5.8.1999, באו לבית שלנו מספר אנשים מהביטחון הפלסטיני ולקחו אותי למרכז קלקיליה, שם נשארתי עד תאריך 10.9.99. אז, ביקשו ממני שאני אתקשר להורים שלי, ולהביא סכום של 2,000 דינר, בשביל לתת להם והם עשו את זה, והם מצידם הוציאו אותי מהכלא, בלי לחקור אותי שוב פעם בשום דבר".
1276. וכך העיד התובע, ביחס למעצר השני (עמ' 1033, לפרוטוקול מיום 30.1.14):